ס' נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני ערעור לפי 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 על החלטת הוועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר מיום 26.1.16 (להלן – הוועדה).

הוועדה קבעה כי המערערת לא איבדה מעל 50% מכושרה לתפקד במשק הבית. מכאן הערעור שלפני.

רקע והליכים קודמים

1.ביום 1.10.03 קבע רופא מוסמך כי למערערת 52% נכות רפואית יציבה, מהם 40% נכות זמנית לתקופה בת שנה בשל טיפול בדלקת כרונית של הכבד.

על יסוד קביעה זו אושרה למערערת דרגת אי כושר זמנית בשיעור 60% למשך תקופת הנכות הזמנית, וזאת בהחלטת פקיד התביעות מיום 23.10.03.

2.ביום 12.6.04 שב הרופא המוסמך וקבע למערערת 52% נכות רפואית יציבה, מהם 40% נכות זמנית לתקופה בת שנה בשל "דלקת כבד כרונית פעילה עם טיפול תרופתי".

על יסוד קביעה זו נקבעו למערערת ביום 1.8.04 קבע פקיד התביעות כי המערערת איבדה את כושר לתפקד במשק הבית בשיעור 60% לתקופת הנכות הזמנית. בהחלטה זו צוין כי המערערת סובלת ממחלת כבד מזה 7 שנים, מקבלת תרופות וסובלת מכאבים באיזור הכבד ומהתנפחויות, מקשיים בביצוע עבודה ובמאמץ.

3.ביום 3.7.05 נערך איבחון רפואי נוסף בתום תקופת הנכות הזמנית. הרופא המוסמך קבע כי מחלת ההפטיטיס C היא אקטיבית, כי תפקודי הכבד סבירים אבל המערערת נמצאת במעקב ובטיפול באינטרפרון וריבאווירין. הרופא המוסמך קבע כי מדובר בטיפול אגרסיבי עקב פעילות ויראלית גבוהה של המחלה. בעקבות האמור נשארה הנכות הזמנית בשל מחלת הכבד על כנה, כאמור בהחלטות קודמות.

בהחלטת פקיד התביעות מיום 25.7.05 נקבע כי על-פי חוות-דעת הרופא המוסמך המערערת מוגבלת בתפקוד במאמץ ומתעייפת מהר, ולפיכך הוא קובע כי היא מסוגלת לעבודות קלות במשק הבית. על יסוד האמור נקבע כי למערערת 60% אובדן כושר תפקוד במשק הבית וזאת לתקופת הנכות הזמנית.

4. ביום 5.6.06 קבע הרופא המוסמך כי דלקת הכבד הנגיפית מזכה ב- 20% נכות שכן "הטיפול הנוכחי ללא תופעות לוואי מגבילות כפי שהיה כאשר טופלה ע"י זריקות, תפקודי כבד תקינים מלבד עליה קלה ביותר של AST". שיעור הנכות המשוקלל הכולל הועמד על 36%.

5.ביום 25.12.06 קבע הרופא המוסמך כי בחודשים האחרונים נצפתה עליה של המדדים הוויראליים והוחל בטיפול אנטי-ויראלי וכי שיעור הנכות בגין הדלקת הכבד הנגיפית תעמוד שוב על 40% באופן זמני למשך שנה. שיעור הנכות הכולל הועמד על 57%.

פקיד התביעות קבע ביום 20.1.17 כי על יסוד חוו"ד הרופא המוסמך לפיה המערערת מסוגלת לבצע עבודות שאינן כרוכות במאמצים פיזיים ומתפקדת באופן חלקי יש לראותה כמי שאיבדה את יכולתה לתפקד במשק הבית באופן קל למשך תקופת הנכות הזמנית.