ב"ל 21758-07-12.14 דצמבר 2014

בקשת התובע מיום 2.12.14 למנות מומחה-יועץ רפואי נוסף. לאחר עיון בבקשה ובתשובת הנתבע – המתנגד לבקשה – אני קובע כך:

1. דין הבקשה להדחות. נקודת המוצא הינה כי ככלל ימונה מומחה-יועץ רפואי (להלן – מומחה) אחד לכל פגימה (סעיף 16 להנחית נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (להלן – ההנחיות)). כך נעשה במקרה דנן – שעניינו אוטם לבבי בו לקה התובע - עת מונה ד"ר זאהי כמומחה בתחום הקרדיולוגי. מינויו של מומחה נוסף יעשה כאשר המומחה לא נתן מענה לשאלות שהוצגו לו; או כאשר נראה שהוא דוגל באסכולה מחמירה עם המבוטח; כאשר נדרש תחום מומחיות נוסף; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו (סעיף 17 להנחיות). לא מצאתי בבקשה טעם המצדיק מינוי מומחה נוסף.

    

2. טענה אחת של התובע בענין זה הינה כי המומחה "נעול" בדעתו כי הכרחי פרק זמן הנופל מ- 24 שעות בין האירוע החריג לאוטם על מנת שיוכר קשר סיבתי. התובע טוען כי מדובר באסכולה רפואית מוכרת, אך אחת מני שלוש, וכי קיימת אסכולה רפואית נוספת לפיה יתכן קשר כזה גם לאחר חלוף 24 שעות כאמור. דין הטענה להדחות. ראשית, לא הוכח כי המומחה "נעול" בדעתו. חוות דעתו של המומחה משקפת את דעתו המקצועית. ממקרא חוות הדעת לא עולה כי המומחה נעול בדעתו. הוא שולל קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם, תוך התבססות על שני אדנים עיקריים. האחד, העובדה כי התובע סבל מגורמי סיכון מרובים למחלת לב כלילית בגיל צעיר, לרבות טרשת עורקים שהודגמה בבדיקת הצינטור הוירטואלי. על פי המומחה, התובע היה בעל סיכון גבוה לעבור אירוע לבבי. שנית, לפי המסמכים הרפואיים (מסמך "ביקור רופא" מיום 19.4.11; סיכום ביקור אצל רופאת קופת חולים ד"ר בלום מיום 20.4.11; ומסמך חדר מיון בית חולים רמב"ם מיום 20.4.11) עולה כי האוטם הלבבי אירע בין יום 19.4.11 אחר הצהריים לבין יום 20.4.11 בצהריים, היינו יום לאחר האירוע החריג בעבודה ולא מיידית או תוך מספר שעות אחריו. התובע לא הוכיח כי המומחה דוגל בהכרח באסכולה רפואית מחמירה עמו. יש לזכור כי שלילת הקשר הסיבתי לא נסמכה רק על שאלת סמיכות הזמנים בין האירוע החריג לבין קרות האוטם, אלא נסמכה, בין היתר, גם על כך שבתובע קיננו גורמי סיכון שהעמידוהו בסיכון גבוה ללקות באירוע לבבי. גם הפסיקה אליה מפנה התובע בבקשתו אין בה להוכיח כי המומחה דוגל באסכולה רפואית מחמירה. זאת מאחר וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. כך, בעב"ל (ארצי) 26029-09-11 מדובר היה בתשלובת של אירועים חריגים ואילו בענייננו מדובר בארוע חריג אחד. בנוסף, המבוטח שם היה בעל סיכון ללקות בהתקף לב בשיעור של 2-4 אחוזים לשנה, ואילו בעניננו התובע היה בעל סיכון בשיעור של 35.9%-28.9% נכון לחודש 10/2010. כך, בתיק ב"ל (אזורי ת"א) 1929/09 חוות הדעת הרפואית - כפי שצוטטה בפסק הדין – דווקא שמה דגש על הצורך בסמיכות זמנים בין האירוע החריג לבין קרות האירוע הלבבי.

    

3. לא שוכנעתי כי סוגית הצינטור הוירטואלי יצרה אצל המומחה הטיה בלתי מוצדקת באופן שהוא הניח כי בדיקה זו בוצעה בשל "מצב קודם". עיון בחוות הדעת מעלה כי המומחה מציין לגבי הצנטור הוירטואלי כי לא ברורה לו הסיבה שבגינה ביצע התובע בדיקה זו. המומחה עושה שימוש בתוצאות בדיקת הצנטור הוירטואלי עת הוא מציין כי הבדיקה העלתה קיומה של טרשת עורקים. בכך אין כל פסול, עת המומחה מביא בחשבון בחוות דעתו קיומו של גורם סיכון – כגון קיומה של טרשת עורקים שהודגמה בצנטור הוירטואלי שבוצע שלשה חודשים עובר לאירוע הלבבי דנן. בכך אין ללמד על הטיה לרעת התובע מצידו של המומחה.

    

4. התובע מלין על כך שהמומחה סרב להביא בחשבון את טענתו כי כבר בסמוך לאירוע החריג החל לחוש ברע. ראשית, יש להזכיר כי בסעיף 3(ה) להחלטה מיום 23.2.14 לא נקבע כי התובע חש ברע לאחר האירוע החריג, אלא נקבע כי לטענתו חש זאת. שנית, המומחה מצא לנכון להתבסס על שלשה מסמכים רפואיים ממקורות שונים כדי לבסס את מסקנתו כי האוטם אירע בין יום 19.4.11 אחה"צ לבין יום 20.4.11 בצהריים. בכך אין פסול, עת בוחר המומחה לבסס מסקנתו זו על מסמכים רפואיים מזמן אמת במובחן מטענה שאין לה עיגון במסמכים כאלה. המומחה אינו נסמך על תאריך המסמכים הרפואייים האמורים, אלא על האנמנזה שבהם, ויש לדחות את טענת התובע בענין זה (סעיף 6 לבקשה). המומחה מאמץ לגמרי את הרשום באנמנזה כאמור, ואין לומר כי הוא מתעלם מתלונות התובע בזמן אמת.

    

5. לא מצאתי ממש ביתר טענות התובע. אשר על כן הבקשה נדחית. התובע יגיש סיכומים מטעמו עד יום 10.1.15 ויחולו הוראות סעיפים 4-5 להחלטה מיום 13.11.14.