ב"ל 15641-03-1417 ז' א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.מר זלמן איפרח (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת ריאות חסימתית כרונית.

2.במכתב מיום 5.7.2012, דחה הנתבע את תביעת התובע, בנימוק: "...1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו למחלת ריאות חסימתית. 2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. 3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. בהתייעצות עם רופא מומחה, האבחנה הינה C.O.P.D עם מרכיב אמפיזמטוטים על רקע עישון ממושך. המרכיב האמפיזמטוטי מצביע באופן ברור על כך שמדובר בהשפעה עיקרית של עישון כבד".

על החלטה זאת הגיש התובע, ביום 9.3.2014, תביעה לבית הדין.

3.בכתב ההגנה טען הנתבע, בין היתר, כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנותה, לאור הוראות תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל-1969 (להלן – התקנות).

4.בישיבת קדם המשפט הגיעו הצדדים לעובדות מוסכמות וביקשו לסכם טענותיהם לעניין התיישנות התביעה.

5.העובדות המוסכמות הינן –

א.התובע הגיש תביעה לביטוח הלאומי ביום 27.12.11 (נ/1).

ב.מכתב הדחייה נשלח לתובע ביום 5.7.12 (נספח 1 לכתב התביעה).

ג.התביעה לבית הדין הוגשה ביום 9.3.14.

ד.לטענת התובע, בעת שקיבל את מכתב הדחייה הוא לא היה מיוצג.

6.טענות ב"כ הנתבע בתמצית –