ב"ל 12576-05-1116 יולי 2014

1.התובע הגיש בתיק זה תובענה לחייב את הנתבע בתשלום דמי פגיעה בעבודה, על רקע פגיעה בקרסוליו ובעמ"ש מותני, לפי תורת המיקרוטרואמה.

2.הנתבע הכיר בפגיעה בקרסוליים כתאונת עבודה, אולם דחה את התביעה להכיר בפגיעה בעמ"ש מותני וכנגד החלטה זו עתר התובע.

3. ביום24/10/12 ניתן פסק דין, ולפיו נדחתה התובענה, לאחר שד"ר אליהו סלטי המומחה אשר מונה בתיק (להלן: "המומחה הרפואי"), קבע כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע, לבין פגיעותיו.

4.התובע ערער על פסק הדין (עב"ל 55865-10-12) ובמסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי, נקבע כי יש לאפשר לתובע להגיש את שאלות ההבהרה אותן ביקש להציג, ולהפנות את המומחה אל מסמכים רפואיים המלמדים על קיום פריצות דיסק אצל התובע.

5.בהתאם לקביעת בית הדין הארצי, הופנו למומחה הרפואי, מלוא השאלות אותן ביקש ב"כ התובע להציג והמסמכים הרפואיים בתיקו הרפואי של התובע, המלמדים על פריצת דיסק, לרבות שאלות הבהרה ביחס למסמכים אלו.

6.בחוות דעת משלימה שניתנה על ידי המומחה הרפואי, השיב המומחה על השאלות עליהן נשאל, וכן ציין כי הנחת המוצא לפיה לתובע קיימים פריצות דיסק אינה נכונה ולפי "צילומי ההדמיה השונים המצויים בתיק זה אין מדובר בפריצות דיסק כי אם בבלטים דיסקלים" (ר' עמ' 3 לחוות הדעת המשלימה מיום 28/10/13).

7.לאחר קבלת חוות הדעת המשלימה, ביקש התובע למנות מומחה נוסף, שכן לטענתו המומחה סטה וחרג מהעובדות המוסכמות בתיק. במקביל לבקשה לפסילת המומחה, ביקש התובע להוסיף מסמכים רפואיים, ולהציגם בפני המומחה הרפואי.

8.בקשת התובע למינוי מומחה נוסף נדחתה, שעה שלא נמצאו בבקשה נימוקים המצדיקים מינוי מומחה נוסף, אולם לצד החלטה זו, ניתנה החלטה המורה להעביר את המסמכים לעיון המומחה, תוך שהמומחה נדרש להשיב, האם יש במסמכים אלו בכדי לשנות את המסקנות אליהן הגיע ואשר פורטו בחוות דעת.

9.בחוות דעת משלימה נוספת מיום 20/2/14, סקר המומחה את המסמכים הרפואיים הנוספים שהוצגו בפניו, והתייחס לממצאים העולים ממסמכים אלו וציין כי אין בהם משום לשנות את המסקנה אליה הגיע, לפיה אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעה ממנה הוא סובל.