ב"ל 1084-06-14.19 אוקטובר 2014

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 6.4.14.

הוועדה התכנסה על מנת לקבוע את נכותו של המערער בעקבות פגיעה בעבודה מיום 24.7.13 במהלכה נפגע בכף יד ימין. הוועדה קבעה כי בעקבות הפגיעה לא נותרה למערער נכות המתבטאת באחוזים. מכאן הערעור שלפני.

2. טענות המערער:

א.קביעת הוועדה באשר לאורך הצלקת מנוגדת לאמור במסמכים הרפואיים לרבות תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה;

ב.הוועדה לא התייחסה ולא נתנה משקל הולם לליקויים ולמיגבלות של המערער;

ג.מסקנת הוועדה מנוגדת לממצאים ולמסקנות העולים מחוות-דעת של ד"ר דניאל משה מטעם המערער מיום 21.2.14.

3.מנגד, טוען המשיב, כי הוועדה פעלה באופן תקין, ביצעה בדיקה קלינית והתייחסה לתלונות המערער וכי לנוכח ממצאיה הגיעה למסקנה מבוססת ודחתה בדין את האמור בחוות-הדעת.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי המערער התלונן כל כאבים, נפיחות באצבע ועל כך כי האצבע נתפסת. הוועדה ציינה בין ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול) כי "אין שינויים טרופיים, אין שינויי צבע או טמפ', אין דלדול שרירים. תנועות של מפרקי כף היד כולל אצבעות פסיבית ואקטיבית מלאות. יכולת אגרוף שמורה. צלקת עדינה מאוד קטנטנה מעל MP3 בחלק הדורזלי בקושי נראית לעין ללא רגישות מקומית. אין הגבלה בתנועות אצבע 3 פסיבית ואקטיבית יכולת האגרוף שמורה".

מהאמור עולה כי הוועדה בחנה את תלונות המערער ומגבלותיו, ערכה בדיקה קלינית והגיעה למסקנה רפואית בדבר היעדר נכות. לא מצאתי כי קיימת אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין ממצאיה של הוועדה לבין מסקנתה הסופית.

אין בכך שבמסמכים רפואיים שונים מצויינים ממצאים שונים בדבר אורך הצלקת כדי להוביל בהכרח למסקנה כי מדובר בטעות משפטית בעבודת הוועדה. על-פי הדין הוועדה היא המוסכת לקבוע את הנכות בהתאם למיטב מומחיותה המקצועית, וכך עשתה גם במקרה זה.