ב"ל 10495-01-14.18 ינואר 2015

1.ערעור על פי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 3.12.13 (להלן – הועדה) אשר קבעה את נכותו של המערער בשיעור 0% נכות.

2.הועדה התכנסה בעקבות פסק דינו של בית דין זה מיום 9.10.13 (ב"ל 14029-05-13; להלן – פסק הדין), אשר הורה, על יסוד הסכמת הצדדים, כי עניינו של המערער יוחזר לועדה אשר תונחה לשקול הפעלת סעיף 48(2)(ז) הדן במיניסקוס וזאת גם ללא מגבלה תפקודית או משמעות קלינית.

3.כאמור, הועדה התכנסה ביום 3.12.13, שמעה את טיעוני המערער, עיינה בפסק הדין וקבעה כדלקמן -

"קרע במיניסקוס מדיאלי בקרן האחורית כפי שניצפה בבדיקת MRI הוא קרע באיזור שאינו נושא משקל ואינו משתתף בפעולת הברך כך שלמעשה למרות שהוא קיים אין הוא מוגדר מבחינה רפואית כקרע.

לפיכך הועדה נשארת בעמדתה"

4.לטענת המערער, מדובר בועדה שהתכנסה בפעם השניה והיא מסרבת לפעול על פי הנחיות בית הדין ולצאת מנקודת המוצא המחייבת אותה. המערער טוען כי על פי לשון סעיף 48 לתקנות, בגין נזק במיניסקוס בצורה קלה יש להתאים נכות בשיעור 10% וזאת ללא משמעות קלינית. המערער סבור שאין טעם בהחזרת עניינו שוב אל הועדה וברור מהחלטת הועדה כי זו אינה יכולה להשתחרר מעמדתה ולפיכך יש להשיב את עניינו לועדה בהרכב חדש.

5.לטענת המשיב, אין מקום להחזיר את עניינו של המערער לועדה וודאי שאין מקום להחליף את הרכבה. הועדה ביצעה את כל המתחייב מפסק הדין באופן סביר וראוי. הועדה התבקשה לשקול את תחולת סעיף 48 2 ז הדן בנזק במיניסקוס וכך עשתה. לדעת הועדה נזק זה לא מתקיים אצל המערער שכן מבחינה רפואית הקרע הנטען אינו מוגדר, רפואית, כקרע ובהכרח אינו מהוה נזק. בנוסף הפנה המשיב לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 5.3.14 יעקב חזק – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) בו נקבע שסעיף 48 דורש קיומה של מגבלה תפקודית.

6.על פי הדין, בערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו, 22.6.2006)).

7.כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לדיון מחודש בועדה על פי פסק דין, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא / 01-29 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992); עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו, 8.1.08); בר"ע (ארצי) 59174-11-10 מברוכה – המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו, 22.12.10)).