ב"ל 10397-11-14 ו' נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין זה עניינו ערעור שהגיש מר י.ו. (להלן: "המערער") ביום 5.11.14, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.5.12 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למערער נכות בניידות בשיעור 60% על פי סעיף א(7)(ב)(2) להסכם בדבר גמלת ניידות שנערך ונחתם ביום ט"ו בסיון תשל"ז (1.6.77) (להלן: "ההסכם").

רקע עובדתי

1.ועדה רפואית (מחוזית) לניידות אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 14.3.12 קבעה למערער נכות בניידות בשיעור 80% על פי סעיף א(7)(ג)(2) להסכם. על החלטה זו הגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המשיב") ערר לוועדת עררים לניידות.

2.ועדת עררים לניידות אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 15.5.12 קיבלה את הערר, הפחיתה את שיעור נכותו של המערער והעמידה אותו על שיעור של 60% ניידות בהתאם לסעיף א(7)(ב)(2) להסכם.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

3.לטענת המשיב דין הערעור להידחות על הסף - מאחר והוגש לאחר שחלף המועד הקבוע להגשתו כמפורט בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 (להלן: "התקנות").

לעמדתו, החלטת הוועדה מושא הערעור נשלחה למערער בחודש יוני 2012 ומשהוגש הערעור כשנתיים וחצי לאחר מכן, הערעור הוגש לאחר שחלף המועד להגשתו (60 יום) כקבוע בתקנה 2 לתקנות.

4.המשיב הוסיף וציין כי ביום 28.4.13 הגיש המערער בקשה לבדיקה מחדש על ידי ועדה רפואית (מחוזית) לניידות, אשר התכנסה לדון בעניינו ביום 5.6.13 וקבעה כי אין שינוי במצבו; בהתאם, הוועדה המחוזית מיום 5.6.13 הותירה את שיעור מוגבלותו של המערער בניידות על שיעור של 60% והמערער לא הגיש כל ערר על החלטה זו.