ב. י נכסים והשקעות בע"מ נ' בן עזרא

החלטה

בפניי בקשה לשום את הוצאותיה של הנתבע והתובע שכנגד בהתאם לפסק דיני מיום 10.5.12.

הנתבע והתובע שכנגד סבור כי הוא זכאי להחזר ההוצאות שנשא בהן ואשר היו דרושות לניהול המשפט בסך נומינלי כולל של 84,911 ₪ כפי שיפורט להלן:

1.אגרת בית משפט, מחצית ראשונה בסך 21,572 ₪, אגרת בית משפט מחצית שניה בסך 23,749 ₪.

2.תשלומים לשמאי שמעון רז עבור חוות דעת והופעה בבית משפט, סך 5,552 ₪.

3.תשלומים למהנדס אדלר עבור חוות דעת והופעה בבית משפט – 4,640 ₪.

4.תשלום למומחה להשוואת כתבי יד, אמנון בצלאלי, 4,158 ₪.

5.תשלום למכון למדע פורנזי עבור חוות דעת גב' רחל גבאי, 2,030 ₪.

6.תשלומים לחברת דטהמפ מערכות, עבור מדידות, חוות דעת והופעה בבית משפט של מר גטניו בסך 10,406 ₪.

7.תשלום לרכישת מחירון דקל, 1,205 ₪.

8.תשלומים לחברת תמלול בגין הקלטות ותמלול ישיבות בית המשפט בסך 11,579 ₪.

התובעת והנתבעת שכנגד התנגדה לחלק מההוצאות הנטענות בבקשה לשומת הוצאות, כפי שיפורט להלן:

1.באשר להחזר אגרה, נטען על-ידה כי הואיל והתביעה שכנגד התקבלה רק בחלקה, אין לחייבה במלוא החזר סכום האגרה, אלא בחלק היחסי.

אני דוחה טענה זו. משהתקבלה התביעה, ובחלקה הגדול, יש מקום לחייב בתשלום האגרה, ולא הובא כל בסיס משפטי לטענה כי יש מקום לחיוב רק בחלק היחסי.

2.באשר למחירון דקל, נטען כי חזקה על המומחה מטעם הנתבע שכנגד כי היה ברשותו המחירון, ואין מקום לחייב את הנתבעת שכנגד לשאת בהוצאה זו.

אני סבורה כי מדובר בהוצאה הנדרשת בניהול ההליך הנוכחי, מה גם שהנתבעת שכנגד צירפה את מסמך ת/4, אשר הפנה ונסמך על מחירון דקל, והצריך את רכישתו.

הטענה לפיה היה על המומחה להחזיק ברשותו מחירון כזה נדחית בשל הנימוקים המופיעים בתשובה (סעיף 3).

3.באשר להחזר הוצאות בגין הקלטות ותמלול ישיבות, נטען כי המדובר היה בהסכמת הצדדים בשל שביתת הקלדניות, ובשל כך שהצדדים היו מעוניינים לנהל הדיונים באופן רציף.

מעבר לכך שאין רלוונטיות לשאלה מה עמד בבסיס הסכמת הצדדים, יאמר כי הצדדים העדיפו את נוחיותם בהקשר זה, ועוד טרם החלה שביתת הקלדניות, וזאת בשל הבנתם של שני הצדדים כי מדובר בתיק מורכב, והתרשמתי כי החלטה זו הייתה החלטה משותפת של שני הצדדים (ראו פרוטוקול מיום 19.11.09). בסופו של יום, אין מנוס מלחייב את אחד הצדדים בגין ההוצאות הנ"ל, מה גם שמדובר בהוצאה סבירה לניהול ההליך. לפיכך אני מחייבת את התובעת והנתבעת שכנגד לשלם את כל התשלומים המופיעים בבקשה לשומת הוצאות, היינו סך של 84,911 ₪.

האמור לעיל עולה בקנה אחד עם הקו המנחה בפסיקה הנוגעת לשומת הוצאות לפיו על הצד "המפסיד את התביעה" לשלם שכ"ט והוצאות משפט, כאשר יש לפרש את המונח "הוצאות משפט" בצורה סבירה, ובהתאם למבחן הציפיות, על פיו הצד המפסיד יכול לצפות מראש כי יחוייב בתשלום צילומי פרוטוקול, שכ"ט מומחה או אפילו דמי נסיעה של עדים, כאשר הוצאות אלו קשורות למצב אובייקטיבי של התיק. (ראו: ת"א (באר-שבע) 208/91 ג'ורג' יהודה נ' צור שמיר חב', תק-מח 97(1), 49).