ב.י.ה.ת. חב' להשקעות בע"מ נ' עיריית עפולה

פסק דין

כעולה מישיבת ביהמ"ש כאן מיום 06.01.14 בה הסכימו הצדדים למתן פס"ד בדרך של 79(א) לחוק בתי המשפט, ניתן פסק דין זה.

המערערת, חברה להשקעות, הקימה מבנה דו קומתי בשטח של כ- 1,200 מ"ר באזור התעשייה בעפולה (להלן : "המבנה"), לאחר שנטלה הלוואת משכנתא מבנק הפועלים.

המשיבה, עיריית עפולה, התקשרה עם המערערת בחוזה שכירות בשטח מושכר של כ- 491 מ"ר מהמבנה. תעריף דמי השכירות נקבע ל- 4$ למ"ר, תקופת השכירות נקבעה לשישה חודשים תוך מתן זכות אופציה להארכת התקופה לשתי תקופות נוספות בנות 3 חודשים.

נקבע כי תשלום שכר הדירה יקוזז מחובה של המערערת לעירייה עד לפירעון מלא, כאשר לאחר מכן, דמי השכירות יופקדו לחשבון הבנק של המערערת.

בפועל, המבנה לא פונה בתום תקופת החוזה. מספר חודשים לאחר מכן פינתה העירייה את רוב המבנה אך הותירה בחלקים ממנו את מחלקות הפיקוח ואיכות הסביבה. המבנה פונה סופית רק בשנת 2008.

אין חולק על העובדה כי העירייה מעולם לא הפקידה דמי שכירות לחשבון המערערת, אלא המשיכה וקיזזה את חובה המצטבר מחובות חדשים אותם הנפיקה לחובת המערערת, לרבות הטלת היטל השבחה והסבת חיובי ארנונה ישנים.

בפועל, המערערת שקעה בחובות עד כי לבסוף הנכס מומש באמצעות כינוס נכסים.

ביהמ"ש הגדיר בפסק דינו את התנהלות העירייה כ"מסכת הזויה". נקבע כי העירייה יצרה בכוונת מכוון מקורות חיוב נוספים על מנת להמשיך ולקזז את דמי השכירות שלא כדין, התעלמה מדרישות המערערת, פעלה על דעת עצמה בכל הנוגע לפינוי המושכר, הפרה את התחייבותה ולא שילמה דמי שכירות כדין.

המערערת טוענת כי פסה"ד קובע קביעות חמורות באשר להתנהלות העירייה, מבלי שניתן לכך ביטוי נאות בתחשיב פסה"ד. כנטען, יש להשית על העירייה את הנזק ממכירת המבנה בהליכי הכינוס ושלא בערכו הראוי. עוד נטען כי ביהמ"ש קמא אמד את נזקי המערערת באופן חסר, לא חייב את העירייה בתשלום עבור הרס המבנה ואף חישב את השטחים ודמי השכירות על הצד הנמוך.

עוד נטען כי ביהמ"ש קמא שגה בחישוביו באשר לקביעות ריבית, הצמדה, הוספת ממע"מ כנדרש ואף פסק הוצאות נמוכות מסך ההוצאות להן נדרשה המערערת בפועל.

מאידך טוענת המשיבה כי פסה"ד מאוזן וראוי ואף לקח במערך השיקולים את עובדת התמהמהות המערערת בהגשת התביעה במועד.

לאחר שעיינו והפכנו בכתבי הטענות על מצורפיהן, אשר נטענו ע"י ב"כ הצדדים בטיעוניהם, איש איש לגרסתו, לרבות עיון בכתב התביעה אשר הוגש לביהמ"ש קמא, בחוות דעת השמאי, במועדים והתאריכים המלמדים על השתלשלות העניינים, ולאחר שהנחנו כמבואר על כפות המאזנים את טענות הצדדים זה בכה וזה בכה, לרבות סוגיית פסיקת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ולא ממועד חיוב התשלום, סוגיית הקושי הראייתי להוכחת טענות המערערת באשר למועדי האחזקה במבנה, וקביעות ביהמ"ש קמא באשר לנזקים למבנה והכל תוך תשומת לב לעובדה כי הנתבעת הינה רשות ציבורית על כל המשתמע מכך, ובדרך המוסכמת עפ"י ס' 79 א' לחוק בתי המשפט, קביעתנו כי הנתבעים ישלמו לתובעים סך כולל של 580,000 ₪ (חלף קביעת ביהמ"ש קמא באשר לסך 300,951 ₪ וסך של 25,000 ₪ כתשלום הוצאות).

(כדי הסרת מכשול, אין מדובר בתוספת לסך שנקבע בבית משפט השלום אלא סך כולל).

סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק, החל ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.

בנסיבות הדרך הדיונית המוסכמת לה השכילו הצדדים, לא ראינו ליתן צו להוצאות בהליך כאן.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ד, 09 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: