ב.ח. נור בע"מ נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 30.3.14, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות.

המבקשת הינה הבעלים של הרכב, מעבידתו של הנהג. המבקשת עותרת לביטול ההחלטה מאחר ולטענתה, כמפורט בתצהיר מנהלה, מר זבידאת, הדריכה את עובדיה להמנע מעבירות. עוד טענה המבקשת כי איסור השימוש ברכב גורם לה לנזקים כלכליים.

במסגרת הדיון בפניי הוסיף הסנגור וטען כי החלטת הקצין אינה מנומקת וכי אין ראיות כנגד העבירה עצמה.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, הצעות חוק תשס"ד 63).

אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות זו, וראו לעניין זה רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל.

כאמור העלה הסנגור טענות שונות, שפורטו לעיל.

באשר לטענת המבקשת כי פעלה למניעת העבירה, הרי שמדובר בטענה שלא הוכחה ולא בוססה, ומכל מקום אין בהדרכה הנטענת כדי למלא אחר חובת בעל הרכב "לעשות כל שביכולתו" למניעת העבירה. באשר לטענת הסנגור כי ההחלטה לא נומקה, הרי יש בטענה זו ממש, אולם אין להתעלם מכך שבאותו מעמד ניתנה אף החלטה לעניין פסילת רשיונו של הנהג, ובמסגרתה נימק הקצין את החלטתו. החלטת איסור השימוש ברכב נלווית להחלטת הפסילה המנהלית וניתן לראות בנימוק של החלטה אחת כחל גם על ההחלטה הנוספת.

באשר לקיומן של ראיות כנגד הנהג, הרי צודק הסנגור כי בדיקת המאפיינים שנערכה לו הייתה תקינה, אולם הנהג הודה למעשה בשימוש בסמים, ובכך מתקיימת הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה בשלב זה של הדיון.

באשר לטענת המבקשת כי נגרם לה נזק כתוצאה מהשבתת "המשאית", הרי שעל פי כל המסמכים שבתיק הרכב המדובר הינו רכב פרטי מסוג סקודה ואין המדובר כלל במשאית.

כשאני מביא בחשבון את כל האמור לעיל, מצאתי כי החלטת קצין המשטרה התקבלה כדין ואין מקום לביטולה. עם זאת, כשאני מביא בחשבון את הזיקה שבין המבקשת לנהג ואת העובדה כי לא הוצגו בשלב זה ראיות להשפעת השימוש בסמים על הנהיגה, ראיתי לנכון לקצר את תוקפת איסור השימוש ולהעמידה על 20 יום בלבד.

אשר על כן, הרכב יוחזר לידי המבקשת בחלוף 20 ימים מיום השבתתו.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: