ב' ואח' נ' ב' ואח'

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת מ. לוי) מיום 29.12.22 הדוחה תביעה הצהרתית שהגישו המערערים לביטול רישום "בן ממשיך" בנחלה 67 במושב י' (להלן: "הנחלה").

רקע עובדתי –

1.המשיב 1 הוא בנם של המערערים, והמשיבה 2 היא אשתו.

2.לטענת המערערים, בשנת 1998, הם התירו לבנם לבנות בית מגורים בשטח הנחלה ולגור לצדם, בכדי שהמשיב 1 ובני משפחתו יוכלו לסייע בידם בערוב ימיהם. בשנת 2013 חתמו המערערים על מסמכים למינוי המשיב 1 כבן ממשיך.

3.אליבא המערערים, חתימתם על הטפסים נעשתה בעקבות מצג שווא של המשיב 1, לפיו חתימתם נדרשת כדי שיוכל להיבחר כחבר אגודה. לטענתם, לא ניתן להם הסבר או ייעוץ על-ידי נציגי הסוכנות היהודית, הם לא קיבלו ייעוץ משפטי כנדרש, חתימתם על המסמכים נערכה מבלי שהם קראו או הבינו את תוכנם, חתימתם אומתה על-ידי בתם (עו"ד ס' ...) שלא בנוכחותם, ובהיעדר מתן ההסברים והמשמעויות על-ידי עו"ד ניטרלי.

4.לדברי המערערים, היתר הבנייה להקמת בית המגורים של המשיבים 1-2, כמו גם ההתחייבות לרישום משכנתא, ניתנו על שמם כבעלי הזכויות בנחלה, כאשר רשות השימוש לבניית הבית לא הייתה כרוכה במינוי המשיב 1 כבן ממשיך.

5.המערערים טענו כי בשנת 2016, עת היו הצדדים כבר מצויים בסכסוך, גילו לראשונה כי הוחתמו על מסמכי "בן ממשיך", אשר משמעותם מתן התחייבות בלתי חוזרת והעברת הנחלה, לאחר פטירתם, למשיבים 1-2.

6.המערערים עתרו לביטול מינוי המשיב 1 כ"בן ממשיך" בשל העדר גמירות דעת מצדם ופגמים שונים אשר נפלו בתהליך המינוי. בנוסף, טענו כי מינוי "בן ממשיך" הוא הסכם מתנה, לצדה תנאי מפסיק לפיו, על מקבל המתנה לגור עם ההורים, לסייע להם, לדאוג לצרכיהם ולצרכי המשק. תנאי זה אינו מתקיים במקרה שלפנינו, שכן קיים בין הצדדים נתק מזה כשש שנים.

7.המשיבים טענו מנגד, כי התובענה הוגשה בשנת 2017 בשיהוי רב. המסמכים למינוי "בן ממשיך" נחתמו ע"י המערערים ביום 14.3.2013, נקלטו בסוכנות היהודית ביום 7.4.2013 ואושרו ע"י רשות מקרקעי ישראל ביום 10.4.2013.

8.לטענת המשיבים, כלל טענות המערערים הינן טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב. המשיבים הסתמכו בפועל על מינוי המשיב 1 כ"בן ממשיך", בעת נטילת משכנתא לבניית בית המגורים שלהם וכן לבניית מבנים נוספים ונטיעת שורשים בנחלה.

9.המשיבים טענו כי חתימות המערערים על מסמכי המינוי, בוצעו במספר מועדים שונים, באופן המרוקן מתוכן את טענת התובעים, לפיה הוחתמו פעם אחת ובלא ידיעתם על כי המדובר במסמכים של "בן ממשיך". עסקינן בהתחייבות בלתי חוזרת של ההורים כלפי המשיב 1 כ"בן ממשיך", ולמעשה גם כלפי כלל המשק כיחידה אחת, אשר לא ניתנת להפרדה לחלקים.

הכרעת בית המשפט קמא –

10.המערערים הם בעלי זכויות של ברי- רשות בנחלה משנת 1963. העברת זכויותיהם מותנית בהסכמת מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל והאגודה השיתופית. הסכם המתנה וההענקה המגדיר "בן ממשיך", דורש אישור ומראש, על-ידי המוסדות המיישבים הנ"ל כתנאי לתוקפו.

11.בענייננו, אין חולק כי ביום 4.4.2013, הגישו המערערים בקשה לרישום המשיב 1 כ"בן ממשיך", בקשתם אושרה ונרשמה על ידי הסוכנות ביום 10.4.2013, כאשר טופסי ההצהרה והתחייבות המתיישבים למינוי "בן ממשיך" אומתו על-ידי בתם - עו"ד ס' ... המוסדות המיישבים אישרו את המינוי. היינו, הבקשה הושלמה ברישום.

12.משמיעת עדויות הצדדים שוכנעה כב' השופטת קמא כי המערערים הם אלו אשר פנו לבתם בבקשה כי זו תערוך אימות של חתימתם על הטפסים וכי לא הופעל עליהם כל לחץ מצד בתם, אשר אינה בעלת אינטרס בתוצאות ההליך, להחתמתם על הטפסים.