ב.א. נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון ואח'

השופט א' שהם:

1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, בגדרה התבקש בית משפט זה לקבוע, כי הוראת "התחילה והתחולה" הקבועה בסעיף 12 לתקנות שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גימלאות) (היוון קצבאות ותביעות נגד צד שלישי) (תיקון), התשע"ג – 2012 (להלן: תיקון 2012) אינה חוקתית ולהורות על בטלותה; או לחילופין להורות לשר הביטחון לקבוע הוראת תחולה ספציפית, בעניינו של העותר. לחילופי חילופין, התבקש בית משפט זה להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה, ולהורות על השבת הסכומים ששולמו על-ידי העותר ביתר, מעבר לסכום ההיוון שקיבל במועד פרישתו.

הרקע להגשת העתירה

2. העותר הוא יליד 8.7.1949; בדרגת רב סרן (בדימוס); גמלאי צה"ל; ונכה צה"ל.

3. במהלך שירותו הצבאי, נפצע העותר, ונגרמו לו הנכויות שלהלן: 100% נכות בגין פגיעה בעמוד השדרה; 60% נכות בגין פגיעה בידיים; ו-10% נכות בגין פגיעה בבית החזה.

4. ביום 31.7.1983, עת הגיעו לגיל 34, נאלץ העותר לצאת לפרישה מוקדמת מצה"ל, בשל נכותו. עם פרישתו מצה"ל, ביצע העותר היוון "לכל החיים" של 25% מקצבתו החודשית (להלן: ההיוון), וזאת בהתאם לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה – 1985 (להלן: חוק הגימלאות), ולתקנות שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גימלאות) (היוון קצבאות ותביעות נגד צד ג'), התש"ל – 1970 (להלן: תקנות ההיוון). ההיוון הקנה לעותר תשלום חד פעמי בשיעור של 25% מזכאותו לגימלאות עתידיות, באופן שהחל ממועד ההיוון, נוכו 25% מסכום קצבתו החודשית השוטפת.

5. ביום 1.1.2012, נכנס לתוקפו תיקון 2012, אשר תיקן את תקנה 6א לתקנות ההיוון, וקבע הסדר בדבר הפחתה או הפסקה של הניכוי החודשי בגין היוון קצבאות, בנוגע לכלל גמלאי צה"ל (תקנות 6א(א1), ו-6א(א2) לתקנות ההיוון). לצד זאת, נקבע הסדר נוסף בדבר הפסקת הניכוי החודשי בגין היוון קצבאות, בנוגע לגמלאי צה"ל, אשר פרשו מן השירות הצבאי בשל נכותם, כדוגמת העותר שבענייננו (תקנה 6א(א3) לתקנות ההיוון). עוד במסגרת תיקון 2012, נוספה "תוספת שנייה" לתקנות ההיוון, ונקבעה הוראת "תחילה ותחולה".

6. תקנה 6א(א3) לתקנות ההיוון אשר, כאמור, מסדירה את עניינם של מי שפרשו מצה"ל מחמת נכות, קובעת, כי:

"זכאי שהיוון חלק מקצבתו, תחושב קצבתו כאילו לא הוונה, אם התקיימו בו שני אלה:

(1)   פוטר משירות הקבע לפי סעיפים 10(א)(2) או (3) לחוק;