ב.א.ט דן פרויקטים בע"מ ואח' נ' ב.א.ט. דג בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה שהוגשה על דרך של ה"פ, למתן סעד הצהרתי, לפיה המבקשות הינן הבעלים של הציוד נשוא הבקשה וכי למשיבות אין כל חלק ונחלה בהן.

כאן המקום להסביר, כי המשיבה מס' 2 ש.ח. ציפוי אלחלד (2000) בע"מ, הינה הזוכה בפס"ד שניתן בבימ"ש השלום בחיפה בגין אספקת ציוד כנגד חב' ב.א.ט. דג בע"מ.

לטענתה של חב' ש.ח. ציוד אלחלד (2000) בע"מ (להלן: "המשיבה מס' 2"), למעשה ישנה זהות מוחלטת בין המשיבה מס' 1 שהינה החייבת לבין החברות המבקשות 1 ו- 2. מדובר במנהל משותף לכל החברות – מר צבר דוד וכל אדם אחר שהוזכר מהווה איש קש או מדובר באישיות פקטיבית לעניין היותו מנהל בחברות.

החברות פועלות באותו מתחם ובאותו מקום ויש להן אף שלט משותף ולמעשה יש כאן ניסיון לערבב בין ציוד השייך לחייבת – המשיבה מס' 1, יחד עם הציוד השייך למבקשות – 1 ו- 2.

בהודעתו לביהמ"ש בהמשך לישיבת ההוכחות מיום 12.6.12, צרפה המשיבה מס' 2 את דו"ח ביצוע העיקול בחצרי החייבת מיום 1.12.11, כאשר על פי דיווח המעקל מצויין בשלט הנמצא במתחם "מעל שער הכניסה למפעל שלט גדול ב.א.ט. בע"מ".

המשיבה 2 טוענת כמו כן, כי בקשה לסעד הצהרתי מן הסוג האמור הינו סעד שביושר המחייב את המבקשות לבוא בידיים נקיות ובשקיפות מלאה ודבר זה לא הוכח במשפט, באופן שהמבקשות הסתירו אינפורמציה במיוחד לגבי ציוד קבוע ולכן לגבי פחת המתייחס לציודים כאלה או אחרים.

עוד טוענת המשיבה 2, כי התגלו סתירות משמעותיות והתגלתה אי אמינות בעדותו ובהתנהלותו של מר צבר דוד, שהינו מנהלן של המבקשות וזאת לאור סתירות בעדותו בביהמ"ש בחיפה בתיק של החייבת אל מול עדותו בבימ"ש הן בשנת 2010 כאשר נקבע התיק לראשונה ונשמע והן ב- 12.6.12 מועד בו נשמע התיק להוכחות.

בהודעתה לביהמ"ש מיום 12.6.12 חוזרת המשיבה 2 על עמדתה זו המתייחסת לחיובים של 400,000 ₪ בבנק (פרוטוקול ביהמ"ש מיום 24.2.11 חקירת מר דוד צבר עמ' 4,5).

עוד יש לציין, כי המשיבה 2 טוענת, כי בעקבות ישיבת ביהמ"ש מ- 2010, במהלכו הציע ביהמ"ש לאור העובדה שמדובר היה לטענת המבקשות אך ורק בפקס ובשולחן כי תבוצע בדיקה של הציוד במתחם החברות המבקשות. הוברר כי מדובר בציוד נוסף וכי גם מר צברי דוד ניסה להסתיר ציוד, תוך שהוא טוען שהציוד שייך לאחר.

בסיכומו של דבר טוענת המשיבה מס' 2, כי מדובר במקרה של חברה החייבת אשר הגיעה לקץ דרכה מבחינה פיננסית ולכן נפתחו חברות דומות זהות, על מנת להמשיך את הפעילות ולחמוק מתשלום חבויות לבנקים.

ביום 12.6.12 שמעתי עדות וחקירה נגדית ארוכה יחסית של מר צבר דוד וכן שמעתי עדות קצרה יחסית של מנהל המשיבה מס' 2 או הזוכה מר יוסף חמדאן.

בעדותו של מר יוסף חמדאן ביקשו המבקשות למצוא ביסוס לטענה, כי למעשה מדובר בחברות מבקשות השונות במהותן מהמשיבה מס' 1 – החייבת, וכי חב' ב.א.ט. דן בע"מ עוסקת בעניינים שונים לחלוטין מאלה של ב.א.ט. דג בע"מ – החייבת.

ב"כ המשיבה מס' 2 סיכם בע"פ ואף נתן פס"ד לעיוני מבימ"ש השלום בהרצליה (רע"צ 11-10-22851 פלסים חב' לפיתוח ובניין בע"מ נ' יעקב שריר ואח') שבמהלכו התקבלה עמדת המשיבים ונאמר בו: "בנסיבות של זהות מוחלטת בין חברות לכאורה, כאשר קיים חשש ממשי לכאורה כי הקמת החברה האחרת נועדה להבריח נכסים או להעתיק פעילות מתוך מטרה להתחמק מתשלום חוב פסוק, מוצא אני כי יש לאפשר לראות ב... כגוף אחד עם החייבת ולו לצורך הטלת עיקול (קודם מתן אזהרה כמבוקש במקרה זה)".

ובהמשך ציין ביהמ"ש בפסה"ד הנ"ל:

"דומה כי לנוהג הפכה התנהלות זו של רישום חברות חדשות מידי כמה שנים לאותה מסגרת של פעילות עסקית, כאשר מטרת הקמת החברה החדשה הינה השתחררות מחיובים ומחויבויות והכשלת גביה ונושיה".

לבקשת ב"כ המבקשות אפשרתי לו לסכם בכתב וסיכומיו התקבלו ביום א' – 17.6.12.

עפ"י סיכומי התובעות/המבקשות הן הוכיחו במסמכים ובאסמכתאות (בעיקר חשבוניות מס) כי כל המטלטלין נרכשו על ידן ומכספם האישי.

הוכח כי הבעלים והמנהלים של התובעות אינו זהה לבעלים ולמנהלים של החייבת וכי עסקם והתמחותם כפי שצוין הינן שונות לחלוטין מזו של החייבת.

החצרים בהם עוקלו המטלטלין הינם בחזקתם ובשליטתם ובשימושם של התובעות. צורפו בעניין זה חוזה שכירות בין התובעות לבין מר איטקין רומן מאז 29.1.01 על פיו התובעות הן המחזיקות בחצרים והנושאות בדמי השכירות וכן אישור מעיריית עכו כי הן המשלמים את המיסים המתחייבים מעצם החזקתם במקום. מסמכים אלה עדיפים על פני אותו שלט אליו מפנה המשיבה 2 שעליו כתוב "ב.א.ט בע"מ", נטל ההוכחה רובץ על המשיבה להוכיח כי המטלטלין אינם של החייבת ולא של התובעות והן לא עמדו בנטל האמור.