ב.א.ט דן פרויקטים בע"מ ואח' נ' ב.א.ט. דג בע"מ ואח'

החלטה

בהליך זה הוגשו בפני, ביום 28.6.11 תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו מטלטלין המפורטים בתובענה, ומצויים במקום עסקן של המבקשות בא.ת. עכו דרום, מצויים בבעלות המבקשות ואין למשיבה מס' 1 (להלן: "החייבת") כל זכויות בהן, ובמקביל הוגשה בקשה במעמד צד אחד לעיכוב הליכי הוצל"פ שמבקשת משיבה מס' 2 (להלן: "הזוכה") לבצע ביחס למטלטלין אלו.

בבקשה שהגישו המבקשות הוזכר הליך קודם שנוהל בין הצדדים לפי זמן לא רב בפני כב' השופט נווה (ה"פ 60716-10-10 (להלן: "ההליך הקודם") אולם צויין כי מאחר וההליך הקודם נוהל רק בהתיחס לשולחן משרדי ומכשיר פקס ישן חסרי ערך של ממש, החליטו המבקשות, בהמלצת ביהמ"ש, לזנוח אותו.

בהחלטה מאותו היום נעתרתי לבקשה אולם התניתי אותה בתנאים שהם: הפקדת ערובה על סך 20,000 ₪ ומתן התחייבות אישית של מנהל המבקשות, מר דוד צבר, כי עד למתן פסק דין לא תיעשה כל דיספוזיציה במטלטלין (למעט חומר גלם ומלאי),וכי הוא משמש נאמן על המטלטלין בהתאם להוראות חוק ההוצל"פ.

ביום 5.7.11 נתנה על ידי ארכה למילוי התנאים (לאחר שהמבקשות המציאו ערבויות שלא תאמו את החלטתי), ולמחרת היום גם הוגשה תגובת הזוכה לבקשה ולתובענה אשר כללה בחובה בקשה לדחיית התובענה ו/או לעיכוב הליכים בה בשל קיומו של מעשה בי-דין ו/או קיומו של הליך תלוי ועומד, הוא ההליך הקודם. החלטה זו ניתנת לאחר שהתקבלה תגובת המבקשות לבקשה כלולה בתגובת הזוכה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובמלוא כתבי בי-דין וההחלטות בהליך הקודם, אני סבורה, כטענת הזוכה כי המבקשות פעלו בחוסר תום לב בהגשת תובענה זו תוך אזכור חלקי ומגמתי ביותר של ההליך הקודם. בהתחשב בכך שמדובר בתובענה לסעד הצהרתי יתכן ודי בכך להביא לדחיית התובענה וביטול צו עיכוב ההליכים.

אלא שעיון בתיק של ההליך הקודם מעלה כי נכונה טענת המבקשות כי ההליך הקודם נסגר במתן פסיקתא מיום 29.3.11, ולפיכך, לכאורה, אין עוד "הליך תלוי ועומד" כטענת הזוכה. יצויין כי מהפסיקתא עולה, לכאורה, כי הן הבקשה למתן סעד זמני והן התובענה נדחו בשל מחדלי המבקשות באי קיום ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים בתום הדיון מיום 24.2.11, אולם אין בה הכרעה לגופן של טענות המבקשות ביחס לבעלות במטלטלין ואין בה גם אמירה מפורשת כי התובענה העיקרית נדחית.

יחד עם זאת כלולה בפסיקתא קביעה חד-משמעית המבטלת את צו עיכוב ההליכים ואף מתירה לזוכה לנקוט הליכי הוצל"פ כנגד רכוש נוסף הנמצא בחצרי החייבת, מעבר לציוד שנכלל בדו"ח העיקול שהביא להגשת התובענה בהליך הקודם.

מסקנה משפטית "טהורה" צריכה להיות, לכאורה, כי יש מעשה בי-דין ביחס לסעד הזמני (דחייה שלו) אולם אין מעשה בי-דין ביחס לתובענה העיקרית ואין גם הליך תלוי ועומד ביחס לטענות המבקשות לבעלות במטלטלין. אני סבורה כי תוצאה זו אינה סבירה והדרך הראויה להתמודד איתה היתה בהגשת בקשה מתאימה לכב' השופט נווה, במסגרת ההליך הקודם, לשינוי החלטתו ו/או הבהרת הפסיקתא ובקשה להמשיך בניהול ההליך העיקרי, ולא לפתוח בהליך כמעט זהה בפני שופט אחר. יצויין כי ההבדל בין שתי התובענות נובע מכך שהתובענה בפני נתמכת באסמכתאות שונות הבאות, לדעת המבקשות, להוכיח את בעלותן במטלטלין, דבר שלא נעשה בהליך הקודם.

דרכן של המבקשות בהגשת תובענה חדשה, תוך אזכור חלקי של ההליך הקודם, למעשה צלחה באופן חלקי שכן הסעד הזמני ניתן על ידי על סמך מידע חלקי שמסרו המבקשות באשר לתוצאות ההליך הקודם.

אולם אין בכוונתי לאפשר למבקשות לעשות "פורום שופינג" ומשההליך הקודם התברר בפני כב' השופט נווה, אשר אף שמע את חקירת מנהל המבקשות, ראוי שההליך יימשך בפניו, וזאת ככל שהמבקשות יגישו בקשה מתאימה והשופט ייעתר לה.

על מנת למנוע גרימת נזק למבקשות עד להכרעת השופט נווה בבקשה שתוגש, ככל שתוגש, ולאור העובדה כי הצו שניתן על ידי מותנה בערבויות משמעותיות, אני מאריכה את תוקפו של הצו הזמני שניתן על ידי למשך 45 יום מהיום (הפגרה לא תקטע מירוץ המועדים) וזאת על מנת לאפשר למבקשות לפנות בבקשה מתאימה במסגרת ההליך הקודם אשר במסגרתה גם יכריע השופט נווה בגורל הסעד הזמני.

ככל שבתוך 45 יום לא תנתן החלטה אחרת על ידי כב' השופט נווה, ההליך בפני יימחק והסעד הזמני שניתן יבוטל.

ניתנה היום, ב' אב תשע"א, 02 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.