אתחדיה נ' מדינת ישראל

פסק דין

נגד המערער הוגש כתב אישום על נהיגה בשכרות, כלומר, שביום 15.08.09 נהג קטנוע כאשר בליטר נשוף מריאותיו נמדדו 560 מק"ג אלכוהול.

לאחר שמיעת ראיות, זיכה בית משפט קמא את המערער מטעמים שאינם צריכים לערעור זה, את המערער מנהיגה בשכרות, בקבעו שהמדינה לא עמדה בנטל הראייה המוטל עליה לצורך שכנוע כי מכשיר הינשוף הופעל כהלכה.

כנגד זאת, בית משפט קמא הרשיע את המערער, כפי שזכאי היה לעשות לפי סעיף 184 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, בנהיגה תחת השפעת משקה משכר בניגוד לתקנה 26 (2) לת"ת.

ראוי היה שבית משפט כמובן יציין שהוא עושה שימוש בסעיף 184 לחסד"פ, אך עניין זה פחות חשוב.

בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה תחת משקה משכר, תוך שהוא קובע בסעיף 5 בעמ' 2 לפסק הדין מיום 20.09.11: "לאור עדותו של הנאשם וסתירות בעניין כמות השתייה, לאור העובדה כי כשל בחלק מבדיקת המאפיינים, לאור התנהגותו...ניתן לקבוע שהוא היה תחת השפעה..." אינני מסכים עם קביעה זו. המערער, בבדיקת המאפיינים, עמד יציב, לגבי מבחן הבאת האצבע לאף, ה"V" המפורסם סומן ע"י השוטר בין המשבצת של "הנהג התנדנד" לבין המשבצת של "הנהג השתמש ביד הלא נכונה" והדבר לא ברור, אין צורך לומר שהשוטר לא זכר הרבה במהלך הדיון. בבית המשפט על דוכן העדים, חזר בו העד מרישומיו כי המערער נראה תחת השפעת אלכוהול כבדה או ריח כבד מפיו, ואמר שמדובר היה רק בהשפעה קלה וריח קל (ראה עדותו של רס"מ משה טל, למשל, בעמ' 4). בנוסף לכך, מדובר על התנדנדות בעת רכיבה על אופנוע.

המערער לא אמר בשום מקום באופן חד-משמעי כי שתה, אלא טען בדרך כלל שלא שתה, ראה למשל ב-ת/1, עדותו בבית המשפט. נכון שנכתב ע"י שוטרים, ראה שימוע החלטה על פסילה מנהלית, תשובה של המערער שניתן להבין אותה כאילו שתה, אך עדיין לא כתוב בה כי שתה. התוצאה הינה שגם לעבירה של נהיגה תחת השפעת משקה משכר קיים ספק סביר שמצדיק זיכוי, וכך אעשה.

המערער זכאי בדינו.

ניתנה והודעה היום י"ב כסלו תשע"ב, 08/12/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: