אשרף נ' זאהר

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה, ביום 16.7.09.

פסק הדין חייב את המבקש לשלם למשיב סך של 53,500 ₪, בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד, וכל זאת בגין שכר טרחה שחייב המבקש למשיב, על פי המפורט בכתב התביעה, בגין ייצוג שנתן המשיב למבקש בתביעת נזיקין. בכתב התביעה צויין, כי לא נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה, וכי הייצוג הופסק לאחר שניתנה הצעת פשרה, אשר המבקש דחה אותה. שכר הטרחה שנתבע בתביעה נגזר מסכום הצעת בית המשפט, בשיעור של 17.5%, שהוא השיעור המקובל, לטענת המשיב. סכום ששולם בעבר על חשבון שכר הטרחה נוכה מהתביעה.

2.הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק ביום 13.7.11, שנתיים לאחר שניתן פסק הדין בהעדר הגנה.

לטענת המבקש, אמנם היה מודע לדרישות המשיב ולתביעה שהגיש נגדו, אלא שהוא והמשיב הגיעו להסכמה, לפיה הסכום לו זכאי המשיב בגין טרחתו יתברר וישולם בתום ההליך המשפטי, אותו הוא ממשיך עדיין לנהל, כאשר הוא מיוצג על ידי עורך דין אחר.

לטענת המבקש, הסכום שנתבע גבוה מהסכום לו זכאי המשיב (אם כי המבקש אינו חולק על כך, שהמשיב אכן זכאי לשכר טרחה בגין עבודתו). לטענתו, המשיב גזר את שכר הטרחה מסכום הצעת ביהמ"ש, מבלי שניכה ממנה את האשם התורם, ומבלי שניכה ממנה את תגמולי המל"ל. המבקש גם חולק על זכותו של המשיב לקבל 17.5% דווקא, ולטענתו יש לגזור מהסכום הנכון שיעור נמוך יותר כשכר טרחה.

3.המשיב מתנגד לביטול פסק הדין.

לטענתו, המבקש מודע זה מכבר לכך שניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה, ואף נפתח תיק הוצאה לפועל, הומצאה אזהרה וננקטו הליכי גבייה.

לטענת המשיב, המבקש פנה אליו וביקש לדחות את התשלום עד שיקבל את הפיצוי מחברת הביטוח הנתבעת, אך מבלי שחלק על סכום פסק הדין, ולכך הסכים המשיב, לאור קירבת המשפחה שבין הצדדים.

לטענת המשיב, המבקש היה מיוצג לאורך כל העת על ידי עורך דין, ואף על פי כן לא פעל להגשת בקשה לביטול פסק הדין, תוך זמן סביר.

עוד טוען המשיב, כי הוא זכאי לקבל שכר טרחה ממלוא סכום הצעת ביהמ"ש, ללא ניכוי תגמולי המל"ל, לאחר שייצג את המבקש גם בהליכים לקביעת נכותו במל"ל.

4.אין ספק, כי חל שיהוי ממשי בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

אין חולק, כי בין הצדדים היתה הסכמה מסוימת לאחר שניתן פסק הדין, כאשר צד אחד גורס, כי הוסכם לדחות את התשלום, והצד האחר גורס, כי הוסכם לדחות לא רק את התשלום, אלא גם את בירור שכר הטרחה המגיע.

אין תימוכין בכתובים לאיזו מהגירסאות.

5.טענות המבקש לגוף העניין מקימות הגנה לכאורה מפני חלק מהתביעה, שכן המבקש אינו חולק על זכותו של המשיב לשכר טרחה, אך מעלה טענות ראויות באשר לגובה שכר הטרחה הראוי: האם הצעת ביהמ"ש מהווה בסיס נכון לגזירת שכר הטרחה; האם יש לגזור את שכר הטרחה מהסכום הכולל שהוצע, או לנכות אשם תורם ותגמולי מל"ל ראשית; ומה הוא שיעור שכר הטרחה הראוי בנסיבות העניין.

6.בנסיבות אלה, כאשר מחד היתה הסכמה שלאחר פסק הדין, אולם תוכנה המדויק אינו ברור כעת; ומאידך – המחלוקת באשר לשכר הטרחה הראוי בנסיבות העניין הינה מחלוקת אמיתית, הטעונה בירור וליבון לגופה; אני סבורה כי ראוי להורות על ביטול פסק הדין, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיב.

בקביעת סכום ההוצאות אני לוקחת בחשבון את העובדה, שהמבקש, אשר ניתן נגדו פסק דין, והוא היה מודע לכך, לא טרח להגיש במועד בקשה לביטול פסק הדין, או אף לעגן בכתובים את ההסכמה (הנטענת) לכך שגובה החוב יתברר בעתיד.

כן אני לוקחת בחשבון את העובדה, שבינתיים פתח המשיב תיק הוצאה לפועל, והחל לנקוט הליכים נגד המבקש, דבר שכרוך בהוצאות.

מאידך יש לקחת בחשבון את העובדה, שאמנם חלף זמן רב מאז ניתן פסק הדין, אך אפילו לשיטת המשיב הסכים לדחיית התשלום עד לסיום התביעה נגד חברת הביטוח, וזו לא הסתיימה עדיין.

לאור השיקולים מזה ומזה אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪. סכום זה ישלם המבקש למשיב תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.