אשר ואח' נ' ינאי

פסק דין

לפניי תביעת התובעים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבם, מסוג מאזדה שנת ייצור 2001 (להלן: "הרכב") בתאונה שארעה ביום 4.1.13 (להלן: "התאונה").

לטענת התובעים, התובע החנה את הרכב בחניה ציבורית ברמת השרון, ובתום יום עבודתו שב לרכב ומצא פתק שנרשם ע"י הנתבעת ובו פרטי הרכב הפוגע ומספר הטלפון של הנתבעת.

בפתק שנכתב ע"י הנתבעת נרשם כי פגעה ברכב.

עד כאן אין מחלוקת בין הצדדים, אולם מכאן ואילך הצדדים חלוקים בשאלת היקף הנזק שנגרם לרכב בתאונה. בעוד שלגרסת הנתבעת נגרם שפשוף קטן וקל של צבע בלבד באזור הדלת הקדמית השמאלית, טוענים התובעים לנזק בהיקף גדול יותר לדלת קדמית שמאלית וכנף קדמית שמאלית אשר ניזוקו והיה צורך בתיקונם.

מעדותו של התובע עולה כי בתחילה סבר כי נגרם נזק גם לטמבון הרכב, אולם בשיחתו עם הנתבעת שוכנע כי לא כך הוא הדבר. כן עולה מעדותו, כי תחילה אף לא ידע אלו נזקים בדיוק נגרמו לרכב בתאונה.

בשיחות שהתקיימו בין הצדדים נכון היה התובע, לדברי הנתבעת, להסתפק בפיצוי בסך של 600 ₪ שעה שלטענתו הנזק הסתכם בסך כולל של 1,200 ₪. הנתבעת הכחישה את היקף הנזק ועלותו ועל כן פנה התובע מספר פעמים למשטרת ישראל והגיש תלונה בדבר נסיבות אירוע התאונה.

ביום 23.4.13 נבדק הרכב ע"י שמאי מטעם התובע כאשר תאריך המקרה כמפורט בדו"ח השמאי הינו 17.4.13 בעוד שהתאונה ארעה כאמור למעלה מ-3 חודשים קודם לכן.

השמאי אישר את עלות התיקון שבוצעה ע"י התובע בסך כולל של כ-3,500 ₪ לרבות תיקוני חשמל ופח.

שוכנעתי כי אכן רכב הנתבעת פגע ברכב, אולם לא שוכנעתי כי הנזק שתוקן אכן נגרם כל כולו בגין התאונה וזאת בין היתר, נוכח הזמן שחלף ממועד בדיקת הרכב ע"י השמאי כמו גם התייחסותו של השמאי לתאונה שארעה לכאורה כ-6 ימים קודם לכן.

לאור כל האמור לעיל, הנני לקבוע על דרך של אומדנה כי נגרם לרכב בתאונה נשוא התביעה נזק בסך של 800 ₪.

לסיכום:

הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסך של 800 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 100 ₪ שאם לא כן, הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י' אב תשע"ג, 17 יולי 2013, בהעדר הצדדים.