אשטיוקר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 15.1.13 אשר קבעה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 42% החל מיום 1.7.09 (להלן - הוועדה).

2.במקרה שלפנינו מדובר בערעור החוזר לדיון לפני בית הדין בשנית לאחר שניתן, ביום 18.4.12, פסק דין על ידי השופט יוספי בתיק ב"ל 42611-07-10 (להלן – פסק הדין).

3.לפי פסק הדין הוחזר התיק לוועדת עררים (פעולות איבה) " על מנת שהוועדה תפנה את המערער למומחה אחר, שיערוך לו אבחון נוירופסיכולוגי. הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה, ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בתחום הנפשי".

4.הוועדה הפנתה את המערער לאבחון נוירופסיכולוגי אצל מומחה אשר לא בדק אותו בעבר ובנוסף ביקשה לקבל צילום וידיאו בסביבתו הטבעית של המערער.

בישיבתה מיום 31.5.12 כתבה הוועדה, בפרק סיכום ומסקנות –

"הוועדה התכנסה מכח פס"ד מיום 29.4.12 והקשיבה לדברי אשתו של התובע. התובע לא הצליח כלל להביע עצמו בניגוד לבדיקה קודמת לא הצליח כלל להביע עצמו. נצפו תנועות רעד בראש וגפיים ואובדן שליטה על מתן שתן.

לא ברור האם התובע נמצא בטיפול במסגרת מרפאה בבריאות הנפש. הוועדה הסתמכה על שני אבחונים נוירופסיכולוגים שבוצעו ע"י ד"ר גאגין/ נוירופסיכולוג אשר על פי ממצאיו נצפתה הנמכה תפקודית עמוקה ביותר עם הטייה לחומרה בשני האבחונים, ובכך יש חשיבות להשוואה ע"י אותו מאבחן כעבור שנים (2010 בהשוואה ל- 2007), על אף זאת הוועדה פועלת על פי פס"ד ומפנה את המערער לאבחון נוירופסיכולוגי שלישי בהשוואה לאבחון מיום 4.12.11 שבוצע מטעם התובע אך אין בו כל התייחסות לאמינות והטייה לחומרה.

לאור התרשמות מהטייה לחומרה והתנהגות דרמטית לוועדה מיום 4.3.10 ותיאור התנהגותו, הוועדה מבקשת צילום וידיאו בסביבתו הטבעית והתייחסות חוזרת באבחון נוירופסיכולוגי לאמינות עפ"י מבחני SVT TRAIS נוסף להערכה של חומרת PTSD ע"פ סולם הערכת PTSD המבוסס על דיווח עצמי. האבחון הנדרש אמור לכלול SVT, TRAIS וסולם להערכת PTSD"

5.ביום 15.1.13, לאחר קבלת חוות הדעת הנוירופסיכולוגית החדשה, התכנסה הוועדה בשנית

ובפרק סיכום ומסקנות קבעה –

"הוועדה צפתה בסרט הוידיאו בו התובע היה מסודר בהופעתו התנהל בצורה תואמת ללא סף תסכול או סף גירוי ירוד או סימני עוררות יתר כלשהן. הוא המתין בסבלנות לתורו. נצפה אפקט תואם ומתגונן ללא כל סימני מתח. התערב בנעשה סביבו וייעץ לאדם אחר שהיה בסניף הדואר באופן שאינו מעיד על רמת פיגור קל. לכן הוועדה לא מקבלת את מסקנותיה של גב' איה גל נוירופסיכולוגית שביצעה אבחון ב- 25.11.12 אשר ממצאיו אמינים על פי מבחני ה- SVT. אין ויכוח על כך שהתובע סובל מ- P.T.S.D אך הוועדה דוחה את ההתרשמות מהתנהגות רגרסיבית וילדותית. במרבית המבחנים הרבה להשיב "לא יודע" גם לשאלות פשוטות מאד. לכן הוועדה מסתמכת על בדיקתה הקלינית מ- 31.12.09 ולא משנה את החלטתה מ- 4.3.10. הוועדה עיינה בחוות דעת מ- 26.8.12 של ד"ר אבגי על אף שלא נתבקשה לעשות כן בפסק הדין ואינה מקבלת אותה מאחר והבדיקה הקלינית של ד"ר אבגי שונה מבדיקת הוועדה בכך שלא נצפו ניתוקים והתובע היה מאורגן בחשיבתו והתנהלותו. הוועדה רוצה להתייחס לדברי בא כוחו כי ההתנהלות התואמת והמאורגנת מופיעה רק במצבי דחק. לדברי בא כוחו התובע הובא לבית הדואר בעקבות חקירת המל"ל בתקופת אבל על אימו שהינה ללא ספק מצב של דחק ועל אף זאת לא נצפה רעד או התנהגות רגרסיבית אחרת...".

הוועדה קבעה כי היא אינה משנה את שיעור הנכות כפי שנקבעה בוועדה מיום 4.3.10.

6.טענות המערער בתמצית –

א.משהוחזר עניינו של המערער לוועדה עם הוראות, היה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין והיה אסור לה להורות על צילום המערער. משהוועדה הורתה על צילום המערער בסביבתו הטבעית היא סטתה באופן מובהק מהוראות פסק הדין.

ב.קיים חוסר סבירות בהחלטת הוועדה שלא לקבל את חוות דעתה של גב' איה גל הנוירופסיכולוגית והדבר נובע מכך שחוות הדעת קובעת שמצבו של המערער חמור מבעבר.

ג.צילום הוידיאו לא מציג את מלוא השתלשלות העניינים והוא הושג בעורמה, תוך פגיעה בפרטיותו של המערער. על הוועדה היה להודיע למערער על כוונתה לצלם ולמסור לו את הקלטת מבעוד מועד. האפשרות לצפות בקלטת ניתנה למערער רק במועד הוועדה ועל כן, לא יכול היה להתגונן בצורה ראויה עם הנראה בקלטת.

ד.בשים לב לכך כי הוועדה התכנסה כבר בפעם השנייה ואף צפתה בצילום הוידיאו, יש להעביר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר, כאשר צילום הוידיאו ופרוטוקול הוועדה מושא הערעור לא יוצגו בפניה.

7.טענות המשיב בתמצית –

א.הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין.