אשור ואח' נ' רביב ואח'

החלטה

1.בקשתו של המבקש לפטור מאגרת הערעור, נמחקה בהחלטת כבוד השופט רניאל מיום 10.11.2008 והמבקש חוייב לשלם את האגרה. כך נדחתה גם בקשתו לפטור מהפקדת הערבון לערעור.

מאחר שהמבקש לא שילם את האגרה ולא הפקיד את הערבון, נדחה הערעור, מבלי שנדון.

כתוצאה מהאמור לעיל, נדרש המבקש, ע"י המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: "המדינה"), לשלם את האגרה.

2.המדינה הסכימה, בתגובתה, כי, ככל שבית המשפט לא נזקק להליך כתוצאה מאי תשלום האגרה (לאחר דחית הבקשה לפטור מאגרה), אין לחייב את המבקש בתשלום אגרה, מאחר שההליך לא התקיים.

לאור תגובה זו, לא ברור מדוע נדרש המבקש לשלם את האגרה ע"י המרכז לגביית קנסות ואגרות.

3.מכל מקום, אבהיר, כי בנסיבות, בהן נמחק ערעור בשל אי תשלום אגרת הערעור, או נדחה בשל אי הפקדת הערבון, ללא שביהמ"ש נזקק לבקשות לגופו של ההליך, יש להורות כי אין לגבות אגרה מן המבקש ואלה נימוקיי:

תקנות 2(ג)(ד) ו- (ו) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), קובעת:

"(ג) לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה.

(ד) הליך שלא שולמה בו האגרה, כאמור בתקנת משנה (א), כולה או חלקה, לא יקובל לרישום, אלא אם כן מביא ההליך פטור מתשלום אגרה או הוגשה בקשה לפטור מאגרה.

(ו) נזקק בית המשפט להליך, והתברר כי לא שולמה האגרה, כולה או חלקה, תינתן דרישת תשלום לחייב בתשלום האגרה; לא שולמה האגרה בתוך עשרים ימים מיום המצאת הדרישה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בה, ולא ניתנה החלטה המסיימת את ההליך, רשאי בית המשפט למחוק את ההליך, ולא יוחזר כל סכום אגרה ששולם בהליך." (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור).

התקנות קובעות, איפוא, מתווה ברור: הליך מתקבל לרישום, רק אם משולמת האגרה או מוגשת בקשה לפטור מאגרה ואם לא שולמה האגרה תישלח דרישה לתשלום האגרה, רק אם ביהמ"ש "נזקק להליך". אולם, מהי המשמעות שיש ליתן למונח "נזקק להליך". האם גם עצם הדיון בשאלת הפטור (מאגרה ו/או מערבון), ייחשב כהיזקקותו של ביהמ"ש להליך?

4.המונח "נזקק להליך" אינו מוגדר בתקנות האגרות, אולם בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), מצינו הגדרה למונח "הליך משפטי או הליך", בזו הלשון: "הליך משפטי או הליך - בירור תובענה בפני בית משפט, מעת שהוגשה לבית המשפט."

דומה כי גם תכלית החקיקה וגם ההגיון הפשוט מחייבים, כי מקום שהוגשה בקשה לפטור מאגרה, אשר נדחתה ומחמת כך נמחקה התובענה, ללא שבירור התובענה החל, אין לדרוש תשלום האגרה.

מאידך, אם ביהמ"ש החל בבירור ההליך (אף אם במסגרת בירור בקשה לסעד זמני שהוגשה), כי אז יש לקבוע שהחל בירור ההליך ומביא ההליך יידרש לשלם את האגרה, ככל שבקשתו לפטור נדחתה.

5.פרשנות זו עולה בקנה אחד עם המונח "נזקק" להליך, להבדיל מ"רישום" ההליך האמור בתקנה 2(ד) לתקנות האגרות. היינו – כל עוד ההליך רק נרשם וביהמ"ש עסק בשאלת תשלום האגרה ולא בבירור התובענה לגופה (אף אם במסגרת בקשות מקדמיות או בקשות ביניים), אין מקום לדרוש תשלום האגרה אם נדחתה בקשת פטור שהוגשה.

פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם ההגיון הפשוט, שכן אם לא תאמר כך, יווצר מצב, בו מי שביקש להיכנס לטרקלין ומבוקשו לא ניתן לו, בשל אי תשלום האגרה, יחוייב לשלמה, מבלי שתינתן לו זכות הכניסה. אוקסימורון זה יש למנוע והדרך לכך הינה באמצעות קביעה, לפיה מי שביקש פטור מאגרה ובקשתו נדחתה, לא יידרש לשלם האגרה (ובלבד – כאמור – שביהמ"ש לא נדרש לדון בבקשות אחרות שהוגשו ובכלל זה – בקשות לסעדים זמניים).

דומני שדין זהה יש להחיל, מאותם נימוקים, על מי שערעורו נדחה בשל אי הפקדת ערבון לערעור.

6.סופו של דבר, מאחר שבתיק זה לא נדונו בקשות כלשהן, למעט בקשות לפטור מאגרה ומערבון, אני קובעת כי המבקש אינו חייב בתשלום האגרה ומורה על ביטולה של כל דרישה לתשלום האגרה, שנשלחה אליו.

החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.