אשה שהשקיעה בדירה תקבל פיצוי בגין השקעתה טרם פינויה ממנה

          בפני  שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת צ. קינן) בתמ"ש 2470/01, 45280/00, 45281/00 אשר נשמעו במאוחד, מיום 8.7.04 והחלטה מיום 14.9.05 (שניהם יחד: " פסק הדין") הקובע את אופן חלוקת רכוש הצדדים, והתנאים לסילוק ידה של המשיבה מדירת מגורי הצדדים.

          רקע

1.       המערער 1 (להלן: " הבעל") והמשיבה (להלן: " האישה")  נישאו בשנת 1980 וגידלו שלוש בנות. בין הצדדים פרץ משבר והם התגרשו בשנת 2000.

2.       סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים נעוץ בשאלת זכויותיה של האישה בדירת המגורים בה התגוררו הצדדים במשך כל שנות נישואיהם  ועד היום, ואשר רשומה על שם הבעל (3/16), אמו (10/16) ואחותו (3/16) (להלן - "המערערים") (להלן: " דירת המגורים").

3.       טרם הגירושין, גיבשו הצדדים הסכם בו ויתרה האישה על הזכויות בדירת המגורים.  אלא, שבית הדין הרבני אליו הוגש ההסכם סירב לאשרו וליתן לו תוקף בשל התחייבות האשה לשאת במזונות הקטינות.

          האישה עתרה לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה להצהיר כי היא הבעלים של מחצית מהזכויות בדירת המגורים, וזאת נוכח כוונת הצדדים ושיפוץ רחב היקף אשר בוצע בדירה בכספי הבעל והאישה. כן עתרה לאיזון משאבים בכל נכסי הבעל בהתאם לחוק יחסי ממון, תשל"ג - 1973,  והגישה תביעה למזונות ילדים. 

4.       הבעל טען כי לאישה אין זכויות בדירת המגורים. לטענתו, הוא והאישה הינם ברי רשות בדירת המגורים, מעולם לא הובטחו לאישה זכויות בדירה, והשיפוץ אשר בוצע בדירה מומן רובו ככולו בכספי האם. 

          עוד טען הבעל כי עם גירושי הצדדים בוטלה הרשות אשר ניתנה לאישה להתגורר בדירת המגורים. לפיכך, הגישו המערערים תביעה לסילוק ידה של האישה מדירת המגורים ולדמי שימוש בדירה. בנוסף, הגיש הבעל כתב תביעה בו עתר לאיזון משאבים בזכויות הסוציאליות אשר נצברו על שם האישה.

          פסק הדין של בית משפט קמא

5.       בית משפט קמא דחה את תביעת האישה להצהיר כי היא הבעלים של מחצית מהזכויות בדירת המגורים מאחר ולא הוכח, במידה הנדרשת, ויתור של האם והאחות על זכויותיהן בדירת המגורים.

          עם זאת, נוכח השבחת דירת המגורים מכספים משותפים של האישה והבעל, וקבע כי האישה זכאית לקבל פיצוי בגין חלקה בהשקעה. לעניין זה דחה בית המשפט קמא את טענת הבעל כי השיפוץ מומן מכספי האם וקבע כי אף אם ניתנו כספים על ידי האם לצורך השיפוץ, הם ניתנו במתנה לשני בני הזוג. בהתאם, קבע בית משפט קמא כי  האישה זכאית למחצית מעלות השיפוצים או של שווי  ההשבחה, לפי הגבוה ביניהם. חוות דעת השמאי מטעם בית המשפט אומצה על ידי בית משפט קמא בהחלטה מיום 14.9.05, ונקבע כי נוכח היעדר היכולת להעריך את עלות השיפוצים זכאית האישה למחצית משווי ההשבחה. 

6.       לעניין תביעת סילוק יד האישה מדירת המגורים קבע בית משפט קמא כי לבעל ולאישה ניתנה רשות להתגורר בדירת המגורים ללא תנאים וללא הגבלת זמן. בית משפט קמא קבע כי אף כי רשות זו ניתנת לביטול, הרי שנוכח משך המגורים והיקף ההשקעה בדירת המגורים, אין הבעלים רשאים לסלק את האישה בלא כלום, וכי האישה רשאית להמשיך להתגורר בדירת המגורים עד לאחר תשלום הפיצוי בגין שווי ההשבחה.

7.       בית משפט קמא דחה את טענת האישה כי הבעל הבריח כספים, ולעניין איזון המשאבים בזכויות הסוציאליות קבע כי כל צד יישאר עם זכויותיו הוא.

8.       כן הכריע בית משפט קמא בעניין מזונות הקטינות וקבע כי נוכח מגורי הצדדים בדירה, אחת יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות הקטינות ללא שהבעל חוייב בתשלום שוטף נוסף לאישה.    

          שני הצדדים מערערים על פסק הדין.

          הערעור

9.       טענות האישה

9.1     לטענת האישה, קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא מובילות למסקנה כי הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בדירת המגורים, בהתאם לדין הכללי, ולפיכך, טעה בית משפט קמא בכך שדחה את תביעתה לעניין זכויותיה בדירה. לחילופין, טוענת האישה כי הפיצוי לו היא זכאית הינו בשווי מחצית משווי הדירה בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

          עוד טוענת האישה כי טעה בית משפט קמא כאשר אימץ את חוות דעת השמאי חרף טעויות בחוות הדעת והיעדר התייחסות להשבחת היתר שהשביחו הצדדים את דירת המגורים.