אשד נ' איתן

פסק דין

בפני תביעה כספית לתשלום 294,000 ₪ בטענה לחוב בגין מתן שירותי ראיית חשבון.

במוקד המחלוקות עומדות טענות הנתבע שלפיהן אף שחתם עם התובע על הסכמים שלפיהם ישולם שכר התובע על בסיס שעות העבודה שיושקעו, בפועל לא ניתנה לא כל תמורה, התובע לא נתן לו כל שירות ואף התרשל והסב לו נזקים.

העובדות

התובע הינו רואה חשבון במקצועו. הנתבע הינו איש עסקים אשר עסק במכירת מוצרי שיש, קרמיקה וכלים סניטאריים. בבעלות הנתבע היו מספר חברות פרטיות, ובהן חברה בשם וורונה קלאס שיש בע"מ (להלן: "חברת וורונה"); חברה בשם רוסופאל בע"מ (להלן: "חברת רוסופאל"); חברה בשם רוסטופ בע"מ (להלן: "חברת רוסטופ"); וחברה בשם קרמיקה רוסו בע"מ (להלן: "חברת קרמיקה"). החברות האמורות יכונו ביחד להלן: "חברות הנתבע").

בין התובע לבין הנתבע נוצר קשר ולמעשה לפחות מאז שנות ה- 90 של המאה הקודמת, העניק התובע לנתבע ולחברות הנתבע שירותי ראיית חשבון. שירותים אלו לא כללו שירותי הנהלת חשבונות ואלו ניתנו על ידי מנהל החשבונות משה אדר (להלן: "משה").

המאזן השנתי של חברת וורונה בגין 1997 לא הוגש במועד הקבוע בחוק ואף לא במועדים המקובלים במתן ארכות לרואה חשבון, אלא רק באוגוסט 2001. החל משנה זו אף הועבר לתובע גם הטיפול בהנהלת החשבונות של הנתבע וחברות הנתבע.

במהלך אוגוסט 2003, או בסמוך לכך, ברור היה לצדדים כי נדרש טיפול של רואה חשבון בעריכת דו"חות כספיים והנהלת חשבונות של חברות הנתבע ושל הנתבע ואשתו באופן אישי, בגין השנים 1997 עד 2002. הנתבע פנה לתובע כדי שיטפל בכך וביום 12.8.03 נכרת בין הצדדים הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכם השכ"ט הראשון"). בהסכם השכ"ט הראשון קבל על עצמו התובע את הטיפול בענייני הנתבע והדו"חות בגין 1997 – 2002 וסוכם שעבור שירותיו ישלם לו הנתבע סך של 110$ לשעה + מע"מ, כאשר שער הדולר לעניין זה לא יפחת מ- 4.4 ₪. עוד נקבע כי לתובע תשולם מקדמה בסך של 5,000 ₪, כי יתרת התשלומים ישולמו עם דרישה, וכי איחור בתשלום יביא לחיוב בריבית חריגה.

בסמוך לאחר כריתת הסכם השכ"ט הראשון, הסתבר לצדדים כי מעבר להתמודדות הצפויה בקשר עם ענייני הנתבע מול רשויות מס הכנסה, נדרש טיפול גם מול רשויות מע"מ. הצדדים בקשו שגם ענייני המע"מ יטופלו על ידי התובע וכך נכרת ביום 15.9.03 הסכם שכר טרחה שני (להלן: "הסכם השכ"ט השני"; הסכם השכ"ט הראשון והסכם השכ"ט השני יכונו ביחד להלן: "הסכמי השכ"ט"). הסכם השכ"ט השני כמעט זהה להסכם השכ"ט הראשון אך בפירוט הטיפול נשוא ההסכם מפורטים גם ענייני המע"מ. שכר הטרחה שנקבע בהסכם השכ"ט השני זהה לזה שבהסכם השכ"ט הראשון, דהיינו תשלום לפי שעות עבודה בתעריף 110$ לשעה, אך המקדמה גדלה ל- 10,000 ₪, תוך ציון העובדה שבינתיים שולמה מקדמה בסך 3,000 ₪.

התובע החל לטפל בענייני הנתבע כאמור בהסכם השכ"ט השני ובפניות לרשויות המס העלה טענות לעיכוב בקבלת מסמכי הנהלת החשבונות ממשה. התובע הגיש בקשות לרשויות המס ובעקבות שומות מס גבוהות אף הגיש השגות. במכתב מיום 17.3.05 (נספח 16 בתצהיר התובע) דיווח התובע לנתבע כי חלק נכבד מההשגות שהגיש נדחה, כי עקב דחייתן עומדות רשויות המס על תשלומי של כ- 25,000 ₪ בגין חברת רוסופאל ו- 32,000 ₪ בגין חברת רוסוטופ ואף המליץ לנתבע להגיש ערעור על ההחלטות לבית המשפט המחוזי.

במקביל, טפל התובע בענייני הנהלת החשבונות והמאזנים השנתיים השוטפים של חברות הנתבע בשנים 2002 – 2004. בכדי שניתן יהיה לקבל אישור לניכוי מס מופחת במקור אף טפל התובע במהלך 2004 בהקמת חברת קרמיקה ופתיחת תיק עבורה במס הכנסה. האיחור בהגשת הדו"חות אף הביא לנקיטת הליכים נגד הנתבע בידי רשויות המס והתובע טפל גם בכך, כולל פניות לביטול עיקולים במהלך מרץ 2005.

מאז נחתם הסכם השכ"ט השני ביום 15.9.03, העביר התובע לנתבע מעת לעת חשבונות לתשלום שכר טרחתו. הנתבע לא עמד בתשלום שכר הטרחה על פי החשבונות שקבל וביום 10.8.04 פנה אליו התובע בכתב בדרישה לתשלום חוב שהצטבר לסך של 16,24$. הנתבע קבל את מכתב התובע ולצד חתימתו על המכתב ביום 29.8.04 כתב "אני מאשר" (נספח 56 לתצהיר התובע).

פניות התובע לא הביאו לפירעון החוב ונוכח המשך הטיפול הלך החוב וצמח. ביום 1.5.05 הודיע התובע לנתבע בכתב (נספח 59 לתצהיר התובע) כי החוב הגיע לסך של למעלה מ- 30,825$ וכי נוכח אי תשלום החוב מפסיק התובע את מתן השירותים לנתבע. עוד הודיע התובע לנתבע במכתבו זה, כי ביום 2.5.05 עומד להתקיים דיון בהשגה במע"מ וכי אין בכוונתו להופיע לדיון אם לא ישולם לו סך של 10,000 ₪ + מע"מ על חשבון חובות הנתבע. בו ביום הגיע הנתבע למשרד התובע ומסר לו שיקים מעותדים של חברת רוסוטופ בסך 12,000 ₪, אולם כולם חוללו ולא נפרעו.

הניסיונות ליישוב המחלוקות לא צלחו, כולל ניסיון להסכים על בירור המחלוקות בפני בורר, התובע חדל ממתן שירותים לנתבע, והנתבע העביר את הטיפול בענייניו לרואה חשבון אחר. ניסיונות ליישוב המחלוקות לא צלחו והקשר בין הצדדים נותק בתחילת 2006. ביום 10.1.11 הוגשה תביעה זו.

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

לטענת התובע, מאז כריתת הסכמי השכ"ט הושקעה על ידיו עבודה רבה בטיפול בענייני הנתבע. בגין עבודה זו הוצאו לנתבע מעת לעת חשבונות המבוססים על שעות העבודה, אולם הנתבע הפר התחייבותו לתשלום שכר הטרחה בלא כל הצדקה.

התובע טוען כי היקף חובו של הנתבע עומד על 294,900 ₪, כולל ריבית חריגה לפי הסכם השכ"ט השני, ועותר לחיוב הנתבע בתשלום זה.

לטענת הנתבע, אומנם נכרתו הסכמי השכ"ט, ברם התובע לא עשה דבר לטיפול בענייני הנתבע על יסוד האמור בהסכמים אלו, וכך גם לא הגיש דוחו"ת ולא הגיע לחקירות. התובע אף איים על הנתבע שלא יטפל בענייניו, וכך גם חתם הנתבע על מכתב התובע מיום 6.4.05 למרות הכחשתו את הסכומים הנקובים בו, אך גם לאחר מכן לא עשה דבר לטיפול בענייני הנתבע.

טוען לפיכך הנתבע כי ביחסיו עם התובע הוא במצב של "כשלון תמורה מלא", שלכן לא מגיע לתובע דבר ויש לדחות את התביעה.

התובע תמך את גרסתו בתצהיר ובקובץ נספחים עב כרס הכולל 70 נספחים. הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו הוא. בדיון שנערך ביום 14.6.12 נחקרו הצדדים על תצהיריהם ובתום הדיון ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.