ארליך נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

כללי

אני מזכה את הנאשם מהעבירה לפי סעיף 7(א) לחוק הניקיון.

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת לימור בן שמן) בתיק מס' 8090022767+1, מיום 27.12.10. המערער, בעל חנות הבגדים "בו" ברח' שנקין 32 בת"א, הורשע בשני אישומים בעבירות הבאות: א. הצגת שילוט בחנותו ללא רישיון, עבירה לפי סע' 2(א) לחוק עזר לתל אביב-יפו (שילוט), התשנ"ג–1992 (להלן: "חוק השילוט"); ב. השלכת אשפה שלא בתוך כלי אשפה, עבירה לפי סע' 7(א) לחוק עזר לתל-אביב יפו (שמירת הסדר והנקיון), התש"מ–1980 (להלן: "חוק הסדר והניקיון") .

פסק הדין של בית משפט קמא

בימ"ש קמא קבע כממצא שבמהימנות כי עדות הפקחים מהימנה עליו בשתי העבירות. לעניין האישום הראשון - עבירת השילוט, בימ"ש ניתח הראיות בתיק וציין כי אפילו המערער הודה כי ביום ביצוע העבירה לא היה ברשותו רישיון בר-תוקף לשלט נשוא כתב האישום ולמרות זאת לא הסיר השלט, ועל כן הרשיעו.

באשר לאישום השני - עבירת האשפה, קבע בימ"ש קמא כי קרטונים וניירות שנמצאו במגרש ברחוב בו נמצא עסקו של המערער שייכים לחנותו, והם מוכיחים כי המערער לכל הפחות אפשר למישהו להשליך פסולת זו של עסקו מחוץ למיכלי האשפה.

ביהמ"ש קמא גזר על הנאשם קנס כספי בסך 660 ש"ח באישום הראשון ו- 290 ש"ח באישום השני וכן הוצאות בסך 2,000 ש"ח.

טענות הצדדים

לעניין השילוט - המערער טען כי רק במועד ישיבת ההוכחות נודע לו לראשונה בגין איזה שלט בדיוק הוא מואשם, מאחר שיש מספר שלטים בחנותו. עוד טען כי נמנעה ממנו האפשרות לעיין בראיות התביעה, להביא עד ולטעון טענות מקדמיות. המערער אף הוסיף כי רק כיוון שאיחר לעבודתו ברבע שעה הדוח ניתן, שאחרת הוא היה פוגש את הפקח ומשלם לו את דמי השילוט במקום. המערער טען כי לא נתקבלה אצלו הודעת התשלום הראשונה (בגין אגרת שילוט) ומייד לאחר שנתקבלה אצלו הודעת התשלום השנייה, אותה ביקש מהעירייה מיוזמתו, הוא שילם אותה (ב- 30.11.09).

לעניין האשפה טען כי יש לו מספר פחי אשפה בחצר, בסמוך לעסקו, לכן אין לו כל סיבה לחצות את הכביש ולזרוק קרטונים במקום מרוחק יותר, וכי יתכן שמישהו לקח אותם מהפח והתרחק למגרש הנטוש כדי לחטט בהם שמא ימצא משהו בר-שימוש. עוד טען לאפליה באכיפה, שכן בצילומי הפקח רואים גם ארגזים של עסקים אחרים.

עוד טען כנגד ההוצאות שהושתו עליו.

המשיבה טענה כי הגשת הערר מטעם המערער על אי מתן רישיון לשלט שבחנותו איננה מעכבת את חובתו להסיר השלט, וכי גם המערער היה מודע היטב לכך, כעולה ממכתבו לעירייה מאפריל 2009 ומתשובת העירייה למכתבו ממאי 2009.

לעניין האשפה - עצם המצאות פסולת העסק במקום בו נמצאה ע"י הפקח מלמדת על המקום בו הושלכה, דהיינו, שלא בפח של העסק.

עוד הוסיפה המשיבה כי הקנסות שגזרה הערכאה קמא על המערער הם בגובה הסכום המקורי ללא תוספת פיגורים, וכי המערער גרם להימשכות ההליכים בשל טענות הסרק שהעלה ולפיכך בדין הטילה עליו הערכאה קמא הוצאות בסך 2,000 ₪ .

דיון

האישום הראשון (המסתיים בספרות 5329) – הצגת שילוט ללא רישיון

בדיקה של גירסת המערער מעלה כי צדק בימ"ש קמא במסקנתו, שכן גם לפי גירסת המערער, ביום ביצוע העבירה, 19.10.09, הוצג השלט בחנותו ללא רישיון. לטענתו, הפעם הראשונה שקיבל חשבון לתשלום בגין אגרת השילוט הייתה בחודש אוגוסט 2009 (עמ' 1 לפרוט', ש' 12-13). בהמשך טען המערער כי "ב 4.8 קיבלתי דרישתי (כך במקור) תשלום אך היא לא הגיעה אלי". המערער טען כי פנה מיוזמתו לעירייה מאחר ולא קיבל את דרישת התשלום שנשלחה אליו באוגוסט, ובעקבות זאת קיבל המערער הודעת תשלום חדשה ושילמה מייד, ביום 30.11.09.

במכתב המערער, נ/9 מיום 26.4.09 שצירף המערער להודעת הערעור מטעמו, הודה המערער מפורשות:

"1. לפני מספר ימים פנה אלינו פקח של יחידת השילוט ודרש ממני להסיר את השלטים הנ"ל. בהמשך לאותה הדרישה נתברר לי כי יחידת השילוט לא חידשה אוטומטית את הרשיון לשלטים במקום, וזאת בהסתמך על נימוקים שהעלתה הועדה לפני מספר שנים."