אריה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה בתאריך 24/12/10 למשך 30 ימים.

עפ"י כתב האישום נהג המבקש ברכב בתאריך 24/12/10 כשהוא שיכור.

בבדיקת "ינשוף" שנערכה למבקש נמצא ריכוז של 335 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

ב"כ המבקש טען כי לא קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה של נהיגה בשכרות והפנה לכשל בציון השעות בדו"חות השוטרים, המעיד כי לא נשמרו 15 דקות בהן המבקש לא אכל, לא שתה, לא עישן ולא הקיא. עוד ציין ב"כ המבקש כי נסיבות המקרה אינן מפורטות דיין וכי קיימת עדת תביעה אחת בלבד. ב"כ המבקש הפנה לעברו התעבורתי הדל של המבקש, לכמות האלכוהול שהיא ברף התחתון לפי פרשת עוזרי, טען כי המבקש במילואים וחלק מפעילותו כרוכה בנהיגה וביקש להשיב למבקש את רישיונו.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, הפנה לתיק החקירה הכולל לטעמו ראיות לכאורה להוכחת העבירה וטען כי יש בהמשך נהיגת המבקש סכנה לציבור נוכח חומרת העבירה ונסיבותיה. ב"כ המשיבה גיבה עמדתו בפסיקה.

מעיון בתיק החקירה עולה כי בדיקה שנערכה למבקש ב"נשיפון" נכשלה ובמסגרת בדיקה באמצעות מכשיר ה"ינשוף" נמצא ריכוז של 335 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

בניגוד לטענת הסנגור בדבר אי ההקפדה על "15 הדקות", מן הדו"חות עולה כי נשמרו "15 הדקות" בקפידה. לפי דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות סעיף 1ג נעצר הרכב בשעה 02:10 ולפי "דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף", בוצעה בדיקת הינשוף בשעה 02:27.

במסגרת "תחקור" טען המבקש כי בטרם נהג ברכב שתה "שלוש בפרט, טובורג בירה וצ'ייסר".

מדו"ח מאפיינים עולה כי המבקש עבר את כל מבחני הביצוע בהצלחה. עם זאת, התרשמות השוטרת היתה כי המבקש נתון תחת השפעת אלכוהול קלה ומפיו של המבקש נדף ריח אלכוהול קל.

תוצאות בדיקות הנשיפון והינשוף כמו גם הודאת המבקש בתחקור, לפיה שתה אלכוהול טרם נהיגתו ברכב, די בהן כדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום.

לא מצאתי סתירות ברישום שעת העיכוב ושעת הבדיקה וממילא טענות הסנגור בעניין זה מקומן להיבחן במסגרת התיק העיקרי ולא בשלב הדיוני הנוכחי, בו נדרש בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה בלבד.

נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה ביותר המהווה סיכון ממשי לשלום המשתמשים בדרך.

המחוקק קבע כי נהג יחשב שיכור אם תמצא כמות של 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. פסק הדין שניתן ע"י ערכאת הערעור בעניין עוזרי, העמיד את רף האכיפה בצד עבירת הנהיגה בשכרות על 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

כמות האלכוהול בתיק דנן עומדת על 335 מיקרוגרם ולכן הנה גבוהה פי כמה מרף האכיפה שהותווה בפרשת עוזרי ופי כמה וכמה מן הרף שקבע המחוקק.

כמות האלכוהול שנמצאה והעובדה שהמבקש בחר לנהוג ברכב לאחר ששתה משקאות משכרים ולהסתכן במודע בפגיעה בעצמו ובעוברי דרך אחרים, מעידה על מסוכנותו של המבקש לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך.

למבקש רישיון נהיגה משנת 2002 ומאז צבר לחובתו שתי הרשעות קודמות מן השנים 2009 ו-2010, בעבירות של שימוש בפלאפון במהלך נהיגה ואי ציות לתמרור ב-35. אין בעברו מן השנים האחרונות כדי לאיין מסוכנותו, הגם שאין מדובר בעבר מכביד.

שמעתי בקשב רב את תיאור נסיבותיו האישיות של המבקש, אשר נמצא בשירות מילואים פעיל וזקוק לרישיונו לשם ביצוע תפקידו במסגרת הצבאית, אולם בהתחשב בעובדה שתקופת הפסילה המנהלית קצובה בזמן ולכן מידתית, כמו גם בשים לב לעובדה שתוקף רישיונו הצבאי של המבקש אינו תלוי בהחלטה זו, לא מצאתי כי נסיבותיו האישיות של המבקש מצדיקות ביטול הפסילה המנהלית או קיצור משכה.

מסקנתי זו מתחזקת על רקע אי הגשת תצהיר מטעם המבקש, המעגן טענותיו, ולאור אי התייצבות המבקש לדיון בבקשתו, באופן שמנע אפשרות לחקרו ביחס לנסיבותיו האישיות כאמור.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, מצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעת הקצין הפוסל.