ארגס נ' רחמים

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 12.1.12 בתל-אביב ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה, וכל אחד מהם רכב על קטנוע.

אין חולק כי ארעה תאונה בין שני הקטנועים, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה, ולאחריות בגינה.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובע, כאשר נסע בנתיב השמאלי, בנתיב הימני עמדו רכבים לאור מופע האור האדום, ולפתע הגיח הנתבע באופן אנכי מבין שתי מכוניות עומדות. כתוצאה מכך ארעה התאונה, ולפיכך הנתבע אחראי לקרות התאונה.

לטענת הנתבע, התובע נצמד לצידו הימני של הנתיב, נסע במהירות לא הבחין בו, ועל כן ארעה התאונה. לשיטתו, התובע אחראי לקרות התאונה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה.

כבר עתה אומר שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לקבל את מלוא התביעה.

ובמה דברים אמורים:

העיד בפני התובע כי נסע בנתיב השמאלי צמוד לצד הימני של הנתיב, ושראה את הנתבע יוצא מבין שתי מכוניות בזוית של 90 מעלות. התובע הפנה לשרטוט ת/1.

זאת ועוד, העיד שמאחר והנתבע יצא מבין שתי מכוניות עומדות פגע בו בחלק הקדמי שמאלי של הקטנוע, באזור הגלגל הקדמי.

כתוצאה ממפגש בין שני הקטנועים, איבד את שיווי המשקל ופגע ברכב שעמד מצד ימין, לפני רכבו של הנתבע.

מנגד, טען הנתבע כי היה בעצירה מוחלטת. אישר כי היה בין שתי מכוניות עומדות בזוית של 90 מעלות ותחילה אמר (עמ' 2): "... ולא בלטתי והייתי בעצירה מוחלטת עם רגל על הקרקע ... וראיתי אותו מגיע".

כאשר הנתבע נשאל על ידי בית המשפט, בהנחה שלא בלט עם הקטנוע, אזי כיצד ארעה התאונה, השיב (עמ' 2): "אולי הגלגל שלי היה קצת קדימה". דומני כי דברים אלה מדברים בעד עצמם, משתלבים היטב עם גרסתו של התובע, ומסבירים את קרות התאונה.

לאור מיקום הנזקים בשני הקטנועים, ניתן ללמוד כי התובע השתפשף עם הקטנוע של הנתבע, נפגע אך בצד ימין, ולא בחלקו הקדמי, הגם שפגע בקטנוע של הנתבע בגלגל השמאלי.

לדידי, אם התובע היה נוסע בצד הימני ביותר בנתיב נסיעתו, ואו בצדו השמאלי של הנתיב האמצעי כפי שציין הנתבע בכתב הגנתו, אזי היה נפגע בחלקו הקדמי בחזית.