ארבל נ' ש.י.ן ישועה בע"מ ואח'

פסק דין

רקע כללי וההליך שלפני:

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל טענת התיישנות.

המשיב הגיש כנגד המבקשים תביעה כספית בה ביקש לחייב את המבקשים בעלות הקמת קיר הנמצא בגבול החלקה שבבעלותו ובבעלות המבקשים.

בכתב התביעה נטען כי הקיר הוקמה בשנת 2002 (סעיף 8 לכתב התביעה).

המבקשים טוענים כי משעברו 8 שנים מיום הקמת הקיר ועד להגשת התובענה התיישנה התביעה.

המשיב בתגובתו טוען כי המועד ארש יש למנות ממנו את תקופת ההתיישנות הוא המועד בו התגבשה עילת התביעה. המשיב מוסיף וטוען כי המבקשים החלו להשתמש בקיר רק לפני שלוש שנים, שכן באותו מועד הקימו קיר סמוך ודבוק לקיר נשוא התובענה, צבעו את הקיר שהקימו ביחד עם הקיר נשוא התובענה בצבע זהה ולכן התביעה לא התיישנה.

לחילופין טוען המשיב כי מאחר ועילת התביעה נעוצה בהוראות חוק המקרקעין על פי סעיף 152 (ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1968 תקופת ההתיישנות של 15 שנה או 25 שנה בהתאם לסיווג המקרקעין כמוסדרים או בלתי מוסדרים.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הנני סבור כי דין טענת ההתיישנות להתקבל.

מהות התובענה אם היותה תובענה במקרקעין או תובענה כספית אמורה להיות מסווגת בהתאם לסעד המבוקש בה. הסעד המבוקש בתובענה הניצבת לפני הינו סעד כספי ולכן תקופת ההתיישנות בתובענה כגון זו הינה 7 שנים בהתאם להוראות סעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958. סעיף 5 לחוק ההתיישנות מבדי בין תביעה שאינה במקרקעין לבין תביעה שבמקרקעין והשאלה הנשאלת האם התובענה הניצבת לפני היא תובענה במקרקעין? על כך עלי להשיב בשלילה.

כך על דרך ההיקש נפסק כי תביעה פיצויי הפקעת מקרקעין הינה תביעה של ענין שאינו במקרקעין וחלות עליה הוראות חוק ההתיישנות כך שתקופת ההתיישנות הינה 7 שנים (ראה: ע"א 5964/03עיזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח-תקוה, פ''ד ס(4) 437).

בע"א 9382/02 בולוס ובניו - חברה לאירוח ותיירות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם ביום 10.6.2008 באתר בתי המשפט) נקבע כי תביעה במקרקעין לצורך מנין תקופת ההתיישנות עניינה הליך שמטרתו לדון ולהכריע בזכויות במקרקעין. חוק ההתיישנות מדבר בזכויות קנייניות במקרקעין העולות כדי בעלות ממש או זכויות קנייניות במקרקעין, הפחותות מבעלות, הטעונות רישום. כאשר הזכות הנטענת מסווגת כזכות אובליגטורית ולא כזכות קניינית במקרקעין, היא תמוין כתביעה "בשאינו מקרקעין"

התביעה שלפני הינה לתשלום כסף ואינה עוסקת בבעלות או בזכות הטעונה רישום. מכאן – תקופת ההתיישנות לגביה היא 7 שנים.

אין ממש בטענה כי מניין הימים מתחיל מהמועד בו התחילו המבקשים להשתמש בקיר. מניין הימים הוא עם הוצאת ההוצאה להקמת הקיר והקמתו בפועל. טענה זו של המשיב אין לה כל עיגון בהוראות חוק המקרקעין העוסקות במחוברים שבמיצר.

ברי אם כן שהתביעה הוגשה לאחר חלוף השבע שנים ומשכך היא התיישנה.

לכן אני מורה על סילוק התביעה על הסף על ידי דחייתה מפאת התיישנות.

המשיב יישא בהוצאות המבקשים בסך של 3000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ל' חשון תשע"א, 07 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.