ארביב נ' בן ארי

החלטה

הוגשו לביצוע כנגד המבקשת 2 שיקים שנמשכו מחשבונה על סך של 10,000 ש"ח כל אחד.

אין מחלוקת כי הפרטים שנרשמו בשיקים, למעט שם הנפרע, נרשמו על ידי המבקשת בעצמה.

אין מחלוקת שהמבקשת חתמה על השיקים.

לטענת המבקשת בהתנגדותה, לא היתה לה כוונה למסור את השיקים והיא החזיקה בהם, לאחר שמילאה בהם את הפרטים וחתמה עליהם.

לטענתה,שותפה דאז לדירה, מר יצחק עזרן, ניהל עסק של מוסך ומכון טסטים והציע לה לרכוש את העסק ממנו.

לטענתה הכינה את השיקים נשוא ההתנגדות במסגרת ההתחשבנות עם עזרן, אך לאחר שהתברר לה שהוא מתכוון להונות אותה בעיסקת רכישת העסק, החליטה שלא לתת לו את השיקים אשר הכינה וזמן מה לאחר מכן, גילתה שהשיקים נגנבו במסגרת פנקסי שיקים שלטענתה גנב ממנה שותפה עזרן.

אין מחלוקת שהוגשה תלונה למשטרה כנגד עזרן ולטענת המבקשת אף ביקשה וקיבלה מביהמ"ש צו הרחקה כנגדו, טענה זו לא נסתרה בחקירה הנגדית.

המבקשת טוענת שמר עזרן עשה שימוש בשיקים שגנב ממנה ובין היתר מסר את שני השיקים נשוא ההתנגדות דנן למשיב.

המבקשת הכחישה בחקירתה עיסקה של רכישת רכב מהמשיב וטענה שלאור המעשים שהיא מייחסת לעזרן, נפתחו נגדה תיקי הוצל"פ רבים במסגרתם הגישה התנגדויות לביצוע.

המבקשת טוענת לכשלון תמורה מלא.

שקלתי את טענות המבקשת ואת העובדה שגירסתה לא נסתרה באופן כללי בחקירה הנגדית.

יחד עם זאת, אני סבורה שיש קושי לקבל את הטענה שהכינה שיקים מראש ושמרה עליהם ברשותה לאחר שהחליטה לא למסור אותם, תחת לעשות את המקובל ולהשמידם או, למצער, לשרטט עליהם הוראת ביטול.

הדין וההלכה מחייבים את בעל המסמכים הסחירים לשמור עליהם.

מי שאינו שומר כראוי על השיקים שלו, יתקשה לטעון בדיעבד שהם נגנבו ממנו ולאור כך אינו חב בהם.

דין זה יפה גם למקרה דנן ובפרט כאשר השיקים היו מוכנים לשימושף פרט לרישום שם הנפרע, שדווקא אותו היה צורך לרשום למען הזהירות לאור העובדה שהשיקים מלכתחילה נועדו למסירה למוטב בלבד.

המבקשת לא מסרה בתצהירה הסבר מניח את הדעת, או בכלל, לעובדה שלא רשמה את שמו של עזרן כנפרע בשיקים, למרות שלטענתה השיקים היו מיועדים לו, ואף לא העלתה כל סיבה ותירוץ לכך שמרגע שהחליטה לא למסור לו את השיקים, לא השמידה אותם ולא ביטלה אותם.

זאת ועוד, מצטרף לאמור מעלה הפער בין מועד גילוי האירוע ופנייה לביהמ"ש בבקשה לצו הרחקה ובין המועד שבו הוגשה התלונה (שבועיים ימים) וכן העובדה כי המבקשת לא ציינה מתי מילאה את השיקים אשר מועדי פרעונם לחודשים אוגוסט וספטמבר 2009.

לאור האמור הנני סבורה כי הגנת המבקשת, ככל שיש לקבלה על פי ההלכה שנקבעה, בין היתר בהלכת ורדים ובע"א 76/86 פינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, היא הגנה העומדת על כרעי תרנגולת ודחוקה ביותר באופן שיש להתנותה בהפקדת ערובה ולו להוצאות שעשויות להיפסק בהליך העיקרי.

אני מחליטה להעמיד את הערובה, לאחר שהבאתי בחשבון שיקוליי את דברי ב"כ המבקשת ביחס למצבה הכלכלי, על סך של 5000 ש"ח שיופקדו בקופת ביהמ"ש בתוך 60 ימים מהיום.