ארביב ואח' נ' רוה ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד .

התובע הינו בעל חנות בקניון לב כרמיאל. בתאריך 26.9.2002 השכיר התובע את החנות לנתבעת שהינה עו"ד במקצועה וזאת עד שנת 2005. לטענת התובע שילמה הנתבעת בתקופת שהייתה במושכר את דמי השכירות, הארנונה והחשמל אבל לא שילמה את דמי הניהול לקניון וזאת בין השאר על רקע חלוקי דעות בין הנתבעת להנהלת הקניון.

בסופו של דבר נאלץ התובע לשלם על סמך חשבונית מצורפת שמספרה 8961 מתאריך 31.12.05 את דמי הניהול על סך של 10,996 ₪ וזאת על מנת למנוע את סגירת החנות. יש לציין כי התובע צירף בנוסף קבלות המתייחסות לתשלום הסכום האמור על ידו והמסמכים סומנו כמסמך מ/1.

על החשבונית מצוין, כי מדובר בדמי ניהול חוב של עו"ד רחל רוה .

תביעתו של התובע הינה להשבה כספית של הסכום ששילם ואשר היה על הנתבעת לשלם בגין דמי הניהול ואשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ועוגמת נפש מגיע לסכום של 18,000 ₪ שהוא הסכום הנתבע בתביעתו.

יש לציין, כי לכתב תביעתו צירף התובע את חוזה השכירות אשר בסעיף 6 ג' מצוין בו במפורש, כי על השוכר לשאת בתשלום דמי הניהול.

בכתב הגנתה טוענת הנתבעת, כי על התביעה כולה להדחות בשל שיהוי , ויתור ורובה הגדול התיישן. לטענתה היא הודיעה לתובעת זמן רב לפני המועד הקבוע בהסכם על כוונתה לסיים את השכירות (מצורף פקס ששיגרה לתובע בעניין עוד ביום 7.4.05).

לנתבעת על פי כתב הגנתה נגרמו מכשולים ומפגעים כשוכרת על ידי הקניון וחובתו לטענתה של התובע כמשכיר כלפיה היתה להסיר מכשולים אלה ולטפל בהם מול הקניון, דבר שלא נעשה.

יש לציין, כי לא נשלחה הודעה לצד ג' כנגד קניון לב כרמיאל או מי מטעמו על ידי אף אחד מהצדדים.

לטענתה של הנתבעת היא זו שטיפלה בעניין ולא שולם על ידה חלק קטן מדמי הניהול, אך מכל מקום דמי ניהול אלה חבותם התיישנה.

לטענת הנתבעת היה על התובע, משקיבל את דרישת החוב נשוא כתב התביעה לפי חשבונית מס' 8961 לפנות אליה, דבר שלא נעשה והיא ראתה את החשבונית, לטענתה, רק עם הגשת התביעה.

על פי אותה חשבונית לכל היותר נותרה יתרת חוב דמי ניהול לחודשים 4 עד 12 שנת 2004 (9) חודשים ולחודש אפריל 2005.

את תשלום דמי הניהול עבור חודש אפריל 2005 שילמה הנתבעת לטענתה ישירות לקניון עד ליום 20.4.05.

משמעות טענתה של הנתבעת כי החוב התיישן, למעט חודשים 12/2004-11/2004 שגובה דמי הניהול עבורם מגיע יחד לקרן של 409 ₪ ובתופסת זניחה של 10 ימים בחודש אפריל 2005, החוב בו מודה הנתבעת בכתב הגנתה הינו בסדר גודל של 600 ₪.

הנתבעת מפרטת את ההפרעות שהיו לה במהלך השכירות, כאשר שער הכניסה לקניון נסגר (בשעות עבודה חשובות) והדבר מנע את השימוש במשרד שהיה פעיל משעה 09:00 בבוקר ועד שעות הערב. בנוסף, לטענתה נפתח ליד המשרד חנות לאביזרי מין.

לטענת הנתבעת, אי הגשת התביעה במועד קרוב סיכל את זכותה לקבל פיצוי מצד ג' והיא מעמידה את נזקיה בגין היכולת לתבוע את צד ג' בסכום של 8,000 ₪ לפחות.

הנתבעת הגישה מצידה תביעה שכנגד המתייחסת לאי העברת חשבונית מס כחוק ע"י התובע, הצורך לעבור למשרד אחר שעלותו גבוה יותר וכן נזקים עקב חוסר היכולת לתבוע את צד ג'.

בהמשך תיקנה הנתבעת את תביעתה והגישה אותו עד סכום של 33,200 ₪ (גבול סמכותו העניינית של בימ"ש לתביעות קטנות הינו 32,700 ₪ בלבד).

לא הוגש כתב הגנה מתוקן והתובע טען בישיבה מיום 26.6.13, כי אין לו למעשה מה להוסיף וכי "הכל סיפורים שאין מאחוריהם דבר. אין לי מה להוסיף בהקשר זה. אבקש מביהמ"ש לתת לי את פסה"ד על בסיס תביעתי".