אקרמן ואח' נ' ביאלוסטוצקי ואח'

החלטה

לפניי מספר סוגיות מקדמיות הטעונות הכרעה:

סוגיית הסמכות העניינית לדון בסעד הכספי הנכלל בתביעה, שהועלתה בהחלטתי מיום 3/1/12, בבקשה למתן סעד זמני וכן במהלך הדיון מיום 29/4/12 (והצדדים הגישו עיקרי טיעון בנושא זה);

בקשת הנתבע 2 לסילוק התביעה על הסף;

בקשתו (החלופית) של הנתבע 2 לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בהליך.

אציין, כי בהחלטתי בדיון מיום 29/4/12, הוריתי לב"כ הנתבע 3 להודיע, בתוך 20 יום, האם הוא עומד על הטענות המקדמיות שפורטו בכתב ההגנה, האם בכוונתו להגיש בקשה לסילוק על הסף או שמא הוא מסכים שטענותיו המקדמיות תתבררנה בהליך העיקרי.

לא ראיתי שהוגשה הודעה מעין זו.

בקצרה, אציין כי ההליך נסב על סוגיית תוקפו של פסק הבוררות שניתן, כביכול, בסכסוך לכאורי שבין הנתבע 1 לנתבע 2, ואושר ביום 3/10/04 (ה"פ 868/04).

התובעים טוענים כי פסק הבוררות הוא פיקטיבי, שכן הליך הבוררות בכללותו היה פיקטיבי, ולכן יש להורות על ביטולו וכן לחייב את הנתבעים בתשלום סכום של 500,000 ₪ בשל אובדן כספים.

בכתב הגנתו טוען הנתבע 1 כי פסק הבוררות הוא אכן פיקטיבי, ובוררות מעולם לא התקיימה, אך הדבר נובע מהתנהלותו של הנתבע 2, שנועדה "לעקל" את כל נכסיו של הנתבע 1 מפני יתר נושיו, בעוד שהנתבע 1 עצמו מעולם לא עשה שימוש בפסק הבוררות הפיקטיבי.

הנתבע 2, לעומת זאת, טוען בכתב הגנתו כי פסק הבוררות אינו פיקטיבי, ולמעשה, ההסכם נשוא התביעה הוא הפיקטיבי.

הנתבע 3 טוען בכתב הגנתו להעדר יריבות.

הסמכות העניינית

בהחלטתי מיום 3/1/12 קבעתי כי התובענה בעייתית, בין היתר מאחר שהיא כורכת סעד הצהרתי של ביטול פסק דין המאשר "פסק בוררות" עם סעד כספי של 500,000 ₪ כנגד השותפים להליך הבוררות, ולכאורה, אין המדובר בסעד טפל לסעד העיקרי או בסעד נגרר, אלא בתביעת נזיקין לסכום המצוי בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.

בטיעוניהם, טוענים התובעים כי הסעד הכספי קשור לסעד של ביטול פסק הבוררות, ולכן הסמכות לדון בו נתונה לבית משפט זה, שאם לא כן, עלולות להינתן הכרעות סותרות.

הנתבע 2, לעומת זאת, טוען כי העילה העיקרית היא עילה כספית, ובית משפט השלום רשאי לדון בתוקף פסק הבוררות לצורך פסיקת הסעד הכספי, מכח סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

נותרתי בדעתי, שלפיה הסמכות העניינית לדון בסעד הכספי מסורה לבית משפט השלום, בעוד הסמכות לדון בתובענה בדבר ביטול הפסק מסורה לבית המשפט המחוזי. ראו גם החלטתו של כב' השופט שאול מנהיים קבע בת"א (מחוזי מרכז) 15809-12-10 מעגלי אבטחה בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (27/2/11):

"לטעמי, מקום בו מבוקש סעד שאינו כספי שבסמכות בית המשפט המחוזי ויחד עמו מבוקש סעד כספי שבסמכות בית משפט השלום, אין לכאורה מנוס מפיצול הדיון גם היכן שיש קשר הדוק בין הסעדים, והכלל של "העיקר והטפל" אינו חל (ע"א 8130/01 מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד אגבאריה ואח', סעיף 9 לפסק-הדין והאסמכתאות הנזכרות שם, וכן הדיון בסעיף 6 לפסק הדין ב-ע"א 2846/03 ריצ'ארד ב' אלדרמן, עו"ד נ' דן ארליך)".

הסעד הכספי נמחק אפוא מהתובענה.

בקשת הנתבע 2 לסילוק על הסף