אקלר נ' מדינת ישראל

פסק דין

פתח דבר:

1.לפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתן ביום 15/01/13, על ידי השופט שלמה בנג'ו, בתיק ת"ד 2103-02-12.

2.הערעור מופנה כנגד חומרת הדין.

ההליך בפני בית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות:

סטייה מנתיב נסיעה – עבירה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות"), ביחד עם סעיף 38 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), עבירה של נהיגה רשלנית- לפי סעיף 62 (2) וסעיף 38 (2)(3) לפקודה, התנהגות שגרמה חבלה של ממש לגוף ונזק לרכוש – עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות, ביחד עם סעיף 38 (3) לפקודה ועבירה של נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף – עבירה לפי תקנה 36 (ג) לתקנות, ביחד עם סעיף 38 (3) לפקודה.

4.בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 02/03/11, סמוך לשעה 11:30, נהג המערער ברכב משא, בכביש 79 לכיוון הקריות. הכביש דו סטרי, חד נתיבי ומופרד על ידי קו הפרדה רצוף.

עוד עולה מכתב האישום כי בעת ביצוע העבירה, הכביש היה יבש, הראות הייתה טובה, שדה הראייה פתוח לפנים למרחק של 100 מטר.

באותה העת, בכיוון הנגדי, ממול ולקראת רכב המשא של המערער, נסע רכב פרטי (להלן: "רכב ב'") ולאחריו נסע רכב מסחרי (להלן: "רכב ג'").

עוד נטען כי המערער נהג ברכבו ברשלנות בכך שללא סיבה סבירה, איבד שליטה על רכבו, סטה לנתיב הנגדי תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, חסם את דרכו של רכב ב' וכלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מההתנגשות, רכב ב' נזרק לשולי צדו הימני של הכביש, כאשר רכב המערער המשיך בנסיעה ופגע ברכב ג' עד אשר התהפך על צידו.

כתוצאה מהתאונה, נחבלו בגופם ונזקקו לטיפול רפואי המערער, נהגת רכב ב' וכן, נהג רכב ג'. לנהג רכב ג' נגרמו חבלות של ממש ואובחנו בגופו שבר בברך ימין ושבר פתוח בפיקה, שברים בצלעות 3+4+5, פגיעה שחייבה התערבות כירורגית. כמו כן, נגרם נזק הרסני לרכב המערער וכן ניזוקו גם שאר כלי הרכב המעורבים.

5.המערער הודה בעובדות כתב האישום, הצדדים טענו לעונש ובית משפט קמא הפנה את המערער לממונה על עבודות השירות לשם קבלת חוות דעת. ביום 14/01/13, בית משפט קמא גזר את דינו של המערער והטיל עליו את העונשים הבאים:

5 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, 48 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה וזאת בניכוי הפסילה המנהלית, 10 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, קנס בסך 1,500 ₪ ו-6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

6.כאמור, הערעור מופנה כנגד גזר הדין של בית משפט קמא וחומרתו.

טענות הצדדים:

7.בא כוח המערער טען כי בעת ביצוע העבירה המערער היה מתחת לגיל 21 והיה צורך לשלוח אותו לקבלת תסקיר של שירות המבחן, ומשלא נעשה כן, בית משפט קמא פעל שלא כדין משנתן גזר הדין בטרם קבלת תסקיר.

8.בא כוח המערער הוסיף וטען כי על פי תיקון 113 לחוק העונשין, עקרון ההלימה, חייב בית משפט קמא לקבוע מתחם ענישה למקרה זה ספציפית. לטעמו, מתחם הענישה בעניין זה צריך להיות בין 6 חודשי פסילה ל – 11 חודשי פסילה, מאסר על תנאי וקנס. לטעמו, מתחם הענישה אינו כולל מאסר בפועל, ומשהטיל זאת בית משפט קמא, שגה בגזר דינו.

9.עוד הוסיף בא כוח המערער כי על מנת לקבוע את מתחם הענישה היה על בית משפט קמא לקחת בחשבון את הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה. בעניין זה, הפנה לכך כי הרשלנות אינה משמעותית. אמנם נגרם נזק לאחד הנהגים, אך העונש אמור להיקבע לפי מידת הרשלנות ולא לפי מהות הנזק והיקפו.