אקטע נ' בנק דיסקונט למשכנתאות. ואח'

החלטה

1.לפני בקשה בהולה מטעם המבקשת לעיון חוזר בהחלטת ביהמ"ש מיום 18.4.13 (כב' השופט, ס.נ. א. שוורץ).

2.המבקשת הגישה ביום 18.4.13 תובענה על דרך של המרצת פתיחה במסגרתה נתבקש ביהמ"ש ליתן פסק דין הצהרתי לפיו:

א.המבקשת אינה חבה מאומה למשיבים 2-10.

ב.דינם של הליכי ההוצאה לפועל שננקטו ע"י המשיבים 2-10 כנגד בעלה המנוח של המבקשת, להתבטל ודינם של תיקי ההוצל"פ שנפתחו מטעם משיבים אלו להסגר.

ג.המבקשת זכאית לפרוע את חובה למשיב 1 בלבד בנטילת משכנתא הפוכה מחברת כלל וכי המשיבים 2-10 ימנעו מלנקוט בכל הליך נגד בית מגוריה של המבקשת הנמצא ברחוב הרצל 239 קרית עקרון (להלן: "הבית").

3.בד בבד, הגישה המבקשת בקשה למתן צו ארעי במעמד צד אחד במסגרתה נתבקש ביהמ"ש לאסור על פינוי המבקשת מביתה, פינוי שנקבע ליום 23.4.13, עד למתן פסק דין בתובענה שהוגשה.

4.ביהמ"ש בהחלטתו מיום 18.4.13 לא מצא ליתן צו ארעי בטרם תנתן למשיבים זכות תשובה. המשיבים נתבקשו להגיב לבקשה עד ליום 21.4.13 שעה 16:00 כאשר על ב"כ המבקשת היה למסור העתק ההחלטה והבקשה לב"כ המשיבים עוד באותו יום, עד השעה 17:00.

5.בבקשתו שבפני מציין ב"כ המבקשת, בין היתר, כי החלטת ביהמ"ש דלעיל נמסרו לידיו ביום 18.4.13 בשעה 16:15 ומפאת סוף השבוע לא עלה בידו לבצע את כל המסירות לכל ב"כ המשיבים הפזורים ברחבי הארץ ובנסיבות אלו מתבקש ביהמ"ש לעיין פעם נוספת בבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע הפינוי ולחילופין ליתן צו ארעי כמבוקש או לקבוע מועד אחר למתן תגובות המשיבים כאשר עד אז יעוכבו הליכי הפינוי כנגד המבקשת.

6.נכון למועד מתן החלטתי זו (15:20) נתקבלה תגובת המשיב 1 – בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). הבנק בתגובתו מציין בין היתר ובתמצית כי בקשת המבקשת לא מגלה יריבות משפטית בינה ובינו המצדיקה את מתן הסעד, בבקשה אין טענה אחת כלפי הבנק וברור אם כן כי אין היא זכאית לצו כלשהו כלפיו ויש להותיר את צו הפינוי על כנו.

7.עוד מציין הבנק, כי המבקשת הפרה את התחייבויותיה כלפיו לפרעון החוב ולחילופין למסירת מפתחות הבית לידי כונס הנכסים עד ליום 5.12.12 כפי שנקבע בהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים (נספח א' לתגובה).

לטענת הבנק, על פי ההסכם היתה אמורה המבקשת לפרוע חובה לו עד ליום 5.12.12, החוב בתיק זה החל לפני 7 שנים בסכום של 800,000 ₪ ולאור היקפו העצום של החוב, נראה כי הנכס לא יכסה את החוב ונזקו של הבנק הולך ומתעצם.

8.בהתייחס למשיבים האחרים, מציין הבנק, כי המבקשת בבקשתה להורות על ביטול הפינוי טוענת כי תיקי ההוצל"פ שנפתחו כנגד בעלה על ידי המשיבים 2-10, ואשר מונעים ממנה להשיג הלוואה לפרעון חובה לבנק, דינם להסגר. בענין זה מציין הבנק, כי הוא אינו מסכים להמתין עוד לפרעון החוב לאחר המתנה של כ- 7 שנים. עוד מציין הבנק כי התיקים הפתוחים כנגד בעלה המנוח של המבקשת הינם תיקים שבבסיסם פסקי דין חלוטים וסעד הצהרתי אינו הכלי הנכון לביטול חובות אלו, לפי שהוא אינו יכול לשמש כתחליף לערעור או לבקשה למתן פסק דין.

עוד מדגיש הבנק, כי גם אם תזכה המבקשת בתביעתה כנגד המשיבים האחרים (2-10) אין בכך כדי לאיין את חובה כלפיו, ומכיוון שכך אין מקום לעכב הליכים אותם הוא נוקט כלפיה.

עוד מביע הבנק תמיהה באשר למועד הגשת הבקשה ערב הפינוי.

9.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני המבקשת ולטיעוני הבנק, לא מצאתי להיעתר לבקשה לעיון חוזר. כמו כן, באתי לכלל מסקנה כי אין אף מקום להיעתר לבקשת הבנק למתן צו ארעי בדבר עיכוב הליך הפינוי שנקבע ליום 23.4.13.

10.כפי שציין הבנק, ובצדק, אין בפי המבקשת כל טענה כלפיו ואת טענותיה בתמיכה לבקשתה לסעד הזמני, כמו גם בתובענה גופה, היא מפנה כלפי המשיבים 2-10 בלבד.

11.יש ממש בתגובת הבנק כי משאין חזית טיעון כלפיו, ובשים לב להסכם הפשרה המפורש שנחתם בינו לבין המבקשת, הרי שאין עוד מקום לעיכוב ביצוע הפינוי.

12.בשולי הדברים יצויין, כי לכאורה המבקשת לא פרשה בפני ביהמ"ש את מלוא היריעה העובדתית ובמיוחד אמורים הדברים באשר להסכם הפשרה (נספח א' לתגובת הבנק), כמו גם את מהות ההליכים המשפטיים שננקטים על ידי המשיבים 2-10.

13.זאת ועוד, אין בפי המבקשת כל הסבר מדוע השתהתה בהגשת בקשתה עד מועד סמוך למועד שנקבע לפינוי.