אפרתי נ' אייזנמן

פסק דין

לפני תביעה בגין לשון הרע מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק איסור לשון הרע"), שהתובע טוען כי הנתבעת פרסמה אודותיו ברשת החברתית פייסבוק.

א. רקע ועיקר טענות הצדדים

1.התובע, עו"ד במקצועו, היה בעל טור פובליציסטי באתר האינטרנט NRG וכן התראיין ופרסם מאמרים, טורי דעה, גילויי- דעת וכיו"ב בכלי תקשורת שונים.

2.הנתבעת כתבה מאמרים שפורסמו בעיתון "הצופה", באתר האינטרנט NRG ובכלי תקשורת נוספים.

3.במסגרת "פוסט" שפורסם ב"דף הפייסבוק" של אדם בשם גיל סלוביק, (שהוא, לטענת התובע, פעיל ימין), ביחס לדברים שאמר הרב יגאל אפרתי (שאין לו קשר לתובע), פרסמה הנתבעת תגובה:

"כשקראתי את השאלה, חשבתי שזו בדיחה, כשקראתי את התגובה, כבר לא ידעתי מה לחשוב. יש לי אלרגיה לשם אפרתי, בגלל איזה צד"רניק מגעיל, בשם חגי."

4.התובע טוען כי דברי הנתבעת מהווים לשון הרע וכי נכתבו בזדון, על מנת לבזות אותו ולהשפילו ברבים.

5.כן טוען התובע כי הנתבעת היא משמיצה סדרתית, שעושה שימוש בביטויים מעליבים ופוגעניים, בין היתר כלפי פוליטיקאים, ראשי ממשלה, נשיאים.

6.התובע טוען כי הפרסום לא יכול לחסות תחת הגנות החוק מאחר ואין בו עניין לציבור והואיל ונעשה בכוונת זדון.

7.התובע מעמיד את התביעה על סך 100,000 ₪ על יסוד סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע.

8.הנתבעת טוענת כי הפרסום הוא תגובית ("טוקבק") ל"פוסט" שכתב אחר ב"דף הפייסבוק" שלו. לטענתה, מדובר בפרסום קצר ובודד, שכל מהותו, הבעת דעה על עמדות התובע ולא ציון עובדות. כן טוענת הנתבעת כי פרסום ברשת חברתית, דוגמת "פייסבוק", בה השיח הוא חופשי וספונטאני, ועשוי, לעיתים, לכלול ביטויים שליליים, אשר האדם הסביר מייחס לו אמינות נמוכה, אין בו כדי להשפיל או לבזות, ולפיכך, אינו עולה כדי לשון הרע, כמשמעו בחוק איסור לשון הרע.

9.הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, הן בשל העובדה כי התובע עצמו נוהג לפרסם מאמרים משמיצים, חמורים בהרבה מהפרסום נשוא התובענה, והן בשל העובדה כי פרסומיו זכו לתגובות חמורות בהרבה מתגובתה של הנתבעת נשוא התובענה. לטענתה, התובע עצמו עשה, לא פעם, שימוש בביטויים בוטים ופוגעניים, במטרה לפגוע במושאי מאמריו, והיא מפנה למאמרים שנכתבו על ידו, שיש בהם כדי להצביע, לטענתה, על עמדותיו הקיצוניות ודעותיו מעוררות המחלוקת.

10.עוד טוענת הנתבעת כי הכינוי "מגעיל" הוא כינוי גנאי שגרתי, ואין לראות בו פרסום העלול להשפיל או לבזות אדם, מה גם שמדובר בהבעת דעה לגבי דעותיו של התובע, ולא עובדה לגבי אישיותו.

11.הנתבעת טוענת כי גם אם הפרסום מהווה לשון הרע כמשמעה בחוק איסור לשון הרע, הרי שמדובר במעשה של מה בכך.

12.בנוסף, טוענת הנתבעת, כי גם אם הפרסום מהווה לשון הרע כמשמעה בחוק איסור לשון הרע, הרי שהוא חוסה תחת הגנת תום הלב, שכן הפרסום אינו חורג מהסביר, והוא נכתב מתוך זעזוע כן ועמוק מדעותיו של התובע כפי שפורסמו באינטרנט. לטענתה, מדובר בתגובה סבירה ומידתית ללשון הרע שהוציא התובע על המתגוררים מעבר ל"קו הירוק", ביניהם הנתבעת ומשפחתה. לטענתה, היא נחשפה למאמרים של התובע שפורסמו, והזדעזעה למקרא עמדותיו, כמו גם מאופן התבטאותו, המבטאים גזענות, שנאת חרדים ומתנחלים.

13.הצדדים הגיעו להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה יוותרו על הגשת ראיות וחקירת עדים, וכי פסק הדין יתבסס על כל החומר המצוי בתיק בית המשפט לרבות כתבי טענות וסיכומי טענות הצדדים בכתב.

ב. דיון והכרעה

ב.1. לשון הרע

1.סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע מהי. על פי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע יש צורך בפרסום של לשון הרע לאדם, זולת הנפגע. הפרסום בענייננו נעשה בתגובה ל"פוסט" ב"דף הפייסבוק" של צד ג', ואין חולק כי הוא מהווה פרסום. ה"פוסט" והתגובות מתפרסמים ב"דף הפייסבוק" ויכולים להגיע לכל החברים המנויים ב"פייסבוק" של אותו חבר "פייסבוק", ואין חולק כי לפרסום נחשפו אחרים, זולת התובע.