אפרתי נ' אייזנמן

החלטה

לפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן: "המבקשת") לסילוק התביעה שהגיש נגדה התובע (להלן: "המשיב") על הסף, מחמת העדר עילה והיות התביעה טורדנית וקנטרנית, עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

א. תמצית התביעה נשוא הבקשה .

המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה בגין פרסום לשון הרע נטען, וזאת במסגרת תגובות ל"פוסט", הנוגע לדברים שאמר אדם בשם הרב יגאל אפרתי, שפורסם באתר האינטרנט פייסבוק, שם הגיבה התובעת: "כשקראתי את השאלה, חשבתי שזו בדיחה, כשקראתי את התגובה, כבר לא ידעתי מה לחשוב. יש לי אלרגיה לשם אפרתי, בגלל איזה צד"רניק (חבר תנועת ציונות דתית ריאלית) מגעיל, בשם חגי" (להלן: "הפרסום").

לטענת המשיב, התבטאות המבקשת במסגרת הפרסום מהווה פגיעה קשה בשמו של המשיב ומוציאה את דיבתו רעה, בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע.

ב. עיקר טענות המבקשת .

המבקשת הגישה כתב הגנה וכן בקשה לסילוק על הסף. לטענת המבקשת, מדובר בתביעה נעדרת עילה, וגם אם הפרסום עולה כדי לשון הרע, הרי שמדובר במעשה של מה בכך, שאינו מצדיק דיון בתביעה, ודאי שלא מתן סעד כלשהו.

מוסיפה המבקשת, כי מדובר בתביעה טרדנית וקנטרנית הלוקה בחוסר תום לב. כן טוענת המבקשת כי יש לסלק את התביעה על הסף גם משיקולי מדיניות.

המבקשת טוענת כי הפרסום נעשה במסגרת שיח פתוח וספונטני בפייסבוק, וכי הפרסום אינו מאמר או טור דעה, אלא נכתב כתגובית ל"פוסט" שכתב אחד המשתמשים באתר פייסבוק. המבקשת מציינת, כי מדובר בפרסום קצר, בודד, שכל מהותו היא הבעת דעה של המבקשת על המשיב וכינוי בתואר "מגעיל".

לגרסת המבקשת, התביעה הוגשה בחוסר תום לב, מאחר שהמשיב עצמו פרסם מאמרים משמיצים ואף זכה לתגובות חמורות בהרבה מתגובתה של המבקשת. כמו כן, המשיב מעיד על עצמו כי היה בעבר בעל טור פובליציסטי באתר האינטרנט NRG וכי התראיין ופרסם מאמרים, טורי דעה, גילויי דעת בכלי תקשורת שונים. לטענת המבקשת, פרסומיו בוטים, חריפים, מתלהמים, משמיצים, פרובוקטיביים באופן שלעיתים תכופות הם מהווים לשון הרע, ובשל פרסומיו זכה המשיב לתגובות מצד קוראים אשר הביעו את דעותיהם על המשיב באופן בוטה, חריף וחמור יותר מזה בו התבטאה המבקשת כלפי המשיב באותו פרסום.

עוד טוענת המבקשת, כי מדובר בתביעה טרדנית וקנטרנית שאדם סביר לא היה מגיש בגינה תביעה, לאור העובדה שמדובר בכינוי גנאי שגרתי, כמעט יומיומי, ונוכח טיבה של הפלטפורמה במסגרתה בוצע הפרסום – אתר פייסבוק באינטרנט, בו השיח הינו "עממי" ואף בוטה וכולל כינויי גנאי וגידופים לרוב, הרי שאין לראות בו פרסום העלול להשפיל או לבזות אדם.

מוסיפה המבקשת, גם אם הפרסום מהווה לשון הרע, הרי שמדובר ב"מעשה של מה בכך" בהתאם לסעיף 4 לפקודת הנזיקין וסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, ואף הפסיקה החילה את העיקרון של "זוטי דברים" על לא מעט פרסומים אשר נטען כי הם מהווים לשון הרע, שהיו למעשה כינויי גנאי או גידופים.

עוד טוענת המבקשת, כי יש לדחות את התביעה גם משיקולים של אינטרס הציבור ומדיניות שיפוטית.

ג. עיקר טענות המשיב .

לטענת המשיב, סעד של סילוק על הסף יינתן, ככלל, במשורה וביד קמוצה. בנסיבות העניין, יש למשיב, לטענתו, עילת תביעה מוצקה והתביעה אינה טורדנית וקנטרנית, היות ומדובר בתביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק, ודי בעצם הפרסום כדי להקים למשיב עילת תביעה טובה.

המשיב טוען כי הפרסום נעשה בכוונת מכוון כדי לפגוע בשמו הטוב ולהוציא דיבתו רעה, והדברים נכתבו בידיעה ברורה כי יתפרסמו ברבים וכי יש בהם כדי לפגוע במשיב פגיעה קשה.

מוסיף המשיב, כי אין כל נפקות לשאלה אם מדובר בפרסום יחיד או מרובה, למעט לעניין גובה הסכום הנתבע, וכל שרלוונטי הוא עצם הפרסום ותוכנו. העובדה שהפרסום נעשה באמצעות הפייסבוק, אף אם הוא "עממי", אין בה כדי לפטור את המבקשת מאחריות לפרסום המשמיץ והמכוון לפגוע.

כמו כן, לטענת המשיב, פרסום טורי הדעה שלו אותם בחרה המבקשת להציג, אין בהם כדי להקים עילת תביעה בלשון הרע מאחר שהטורים כולם עסקו בסוגיות ציבוריות או באנשי ציבור, ונועדו למלחמה בגזענות, בבורות, בקיצוניות הדתית, ברדידות המערכת הפוליטית בישראל ולקידום זכויות האדם, חופש הביטוי וביצור שלטון החוק בישראל.

לגרסת המשיב, הוא מעולם לא נדרש להסיר או לשנות מילה בטוריו, בעוד שהמבקשת עשתה לעצמה הרגל להכפיש, להשמיץ, לבזות ולחרף כל מי שעמדותיו, דעותיו, כתביו אינם נושאים חן בעיניה. תוך שימוש במונחים מעוררי שאט-נפש, שפה בוטה ופוגענית, בכוונת מכוון לפגוע בכבודם של מושאי דבריה ובזכותם לשם טוב, לעשותם מושא לבוז ולהשפילם ברבים. המשיב מציין, כי המבקשת עצמה כינתה את עצמה כ"אלופת הנאצות" במסגרת מאמר בו סקרה את יחסיה עם אמצעי התקשורת.

ד. תמצית תשובת המבקשת לתגובת המשיב .