אפרת - רביית פטם - שותפות מוגבלת נ' מועצה מקומית בנימינה-גבעת עדה

פסק דין

1. העותרת הגישה עתירה מנהלית כנגד חיובי ארנונה שהושתו עליה ביום 20.2.13 בגין השנים 2006-2013 בעבור הנכסים שהם גוש 10224 חלקה 47 וגוש 10224 חלקה 51 (להלן "הנכסים"). נטען כי החיוב לוקה באפליה אסורה, שיהוי חמור, ואי ביצוע קיזוז כדין. מסתבר כי תלוי ועומד ערר שהגישה העותרת בפני ועדת הערר לארנונה כללית שליד המועצה שעדין לא התברר.

2. הפניתי תשומת לב העותרת כי עתירתה מתייחסת בין היתר, לסווג הנכס וגודלו ,עניינים שתחילה יש להמתין להחלטת ועדת הערר לגביהם. העותרת טענה בתגובתה כי טענתה מכוונת לאי חוקיותם של חיובים רטרואקטיביים, בהם חויבה.

3. המשיבה הגישה בקשה למחיקת העתירה על הסף מהנימוקים הבאים :

3.1 נטען כי קיימת מחלוקת עובדתית שצריכה להתברר בפני ועדת הערר. לפני תיקון השומה לא חוייב הנכס בחלקה 47 בארנונה, כיון שהעותרת לא דווחה עליו . לפיכך החיוב הוסף לשומה החדשה. כמו כן תוקנה השומה לגבי הנכס בחלקה 51 בשל שטחים נוספים שנמצאו, ולא חוייבו. לגבי השטחים הנוספים שנמצאו ניתן סווג "תעשיה" ו"קרקע תפוסה". הסווג לגבי השטח שהיה ידוע לא שונה. (סה"כ שטח בנוי של 5,930 מ"ר ושטח קרקע של 25,089 מ"ר שלא שולמה בגינם ארנונה). הערר תלוי ועומד, ועדין לא התברר.

3.2 נטען כי העתירה מקדימה את זמנה, שכן שאלת סווג הנכס וגודלו צריכה להתברר בפני ועדת הערר. טענות העותרת הן טענות עובדתיות שצריכות להבדק לגופן. את הבדיקה העובדתית אין לקיים בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

4. העותרת השיבה כי אין העתירה עוסקת בסוג הנכס וגודלו. עניינה בחיוב רטרואקטיבי אסור, בשיהוי הרשות, בהפליה אסורה, במדיניות המשיבה בגביית ארנונה ממבנים חקלאיים ובטענת קיזוז. כל אלו, לטענתה, ראוי שישמעו בפני בית משפט זה.

5. דיון

5.1 תחילתה של העתירה בס' 2 שבה מכריזה כדלקמן : "עתירה זו מוגשת בפני בית משפט נכבד זה מטעמי זהירות בלבד, שכן ככל שועדת הערר תקבלנה את טענותיה המבוססות בדין והמוצקות של העותרת בעררים שהוגשו מטעמה, נספחים 1-2 לעיל, הרי שבלאו הכי יתייתר הצורך בקיומו של ההליך דנן".

הנה, העותרת עצמה מכריזה כי יתכן והחלטת ועדות הערר, שעדין לא ניתנו, ייתרו את ההליך בפני בית משפט זה.

5.2 עיון מפורט ברכיבי העתירה מדגישים גם הם עד כמה העתירה כולה נבנית סביב החלטות ועדת הערר ותוצאותיהן.

א. סעיפים 1-23 לעתירה, הדנים בבסיס העובדתית, מתייחסים כולם לנושא גודל הנכסים וסווגם.

ב. סעיפים 24-40 דנים בכך שלדעת העותרת חיוב רטרואקטיבי, הדורש ממנה כעת סכום של כ-3.5 מיליון ₪ הוא אסור, שכן הוא פוגע באינטרס הצפיות שלה, פוגע בהסתמכותה, ומונע ממנה לכלכל את הוצאותיה. העותרת עצמה מפרטת את ההלכה הנטועה בשיקולי סבירות, בשיקולי נסיבות, ואיזון בין אינטרס הכלל והפרט.

ג. סעיפים 41-46 חוזרים ומתייחסים לכך שאין להוציא שומה מתוקנת לאחר שכבר התקבלה הודעת חיוב לשנת 2013.

ד. סעיפים47-50 טענים לשיהוי המועצה, אשר הוציאה את השומה המתוקנת רק בשנת 2013 עבור השנים שקדמו.

ה. סעיפים 51-58 מתייחסים לכך שאין לגבות ריבית והצמדה בעבור חוב שצץ רק בשנת 2013

ו. סעיפים 59-63 מתייחסים להפליה, דהיינו -מבנים אחרים במועצה אשר הוקמו על קרקע חקלאית סווגו כקרקע חקלאית ולא כפי שסווגו נכסי העותרת.

ז. סעיפים 64-74 טוענים כי על פי צו הארנונה אין לגבות ארנונה בגין מבנים חקלאיים אלא אך ורק בגין האדמה החקלאית.

ח. סעיפים 75-81 טוענים כי על המשיבה היה לפעול בהגינות בנושא סיווג הנכסים ודרישת הארנונה

ט. סעיף 82 – נטען שמהודעת החיוב לא קוזז החיוב משומת הארנונה הקודמת לשנת 2013.