אפנגר נ' לביא ואח'

פסק די ן

1.לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו עקב תאונת דרכים.

2.בתאריך 16/3/11, רכב התובע על גבי אופנועו ברחוב בן גוריון ברמת גן בכיוון רחוב אבא הילל לרחוב ז'בוטינסקי. התובע העיד כי רכב הנתבע נסע לשמאלו, ולפתע ללא כל התראה או איתות, סטה לצד ימין על מנת לבצע חנייה. במהלך נסיעת רכב הנתבע ימינה כאמור, פגע בתובע, העיפו מאופנועו, וגרם לו לחבלות וכן נזק לאופנוע בחזית. לדברי התובע, לאחר התאונה, שאל הנתבע את התובע אם הוא יכול להזיז את רכבו מהמקום.

3.התובע שלל את גרסת הנתבע לפיה רכב הנתבע נסע בנתיב ימני והתובע עקף אותו בתוך נתיב זה. לדבריו, הנזק שנגרם לשני כלי הרכב מתיישב עם אופן קרות התאונה, לגרסתו. עוד ציין כי הגם שהאופנוע נבדק על ידי שמאי רק בעבור 3 שבועות, הוא עמד כל העת במוסך. התובע מבקש כי הנתבע ישלם לו את הנזק הישיר על סך 18,000 ₪, שכר טרחת השמאי על סך 1350 ₪, וסכום של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש והוצאות. בבית המשפט הסביר התובע כי על אף שלא פרט זאת בכתב התביעה, המדובר גם בסכום בגין ירידת ערך.

4.הנתבע העיד בבית המשפט כי הרחוב היה פקוק בעת הרלוונטית לתאונה. הנתבע נסע בנתיב הימני של הכביש, צמוד למכוניות החונות, בשל כך שחיפש חנייה בניצב לכביש- כעולה מתרשים שערך נ/6. הנתבע הבהיר כי על מנת להיכנס לחנייה שהתפנתה, הוא היה אמור לבצע סטייה שמאלה (כלשונו "קשת") על מנת להיכנס לחנייה בצד ימין. לדבריו, אותת ימינה בטרם החל בסטייה. לפתע חש מכה אחת והבחין כי התובע פגע במראה הימנית של רכבו. הנתבע הדגיש כי הוא אינו מבין כיצד הצליח האופנוע של התובע לעקפו ולפגוע בו מצד ימין, כאשר רכבו היה צמוד, לדבריו, למכוניות החונות.

5.מטעם הנתבע, הוגשו הודעת התובע במשטרה נ/1, תמונות הנזק לרכב נ/2- נ/5, ותרשים הזירה נ/6. הנתבע אישר דברי התובע כי אכן שאל אם ניתן להזיז את רכבו לאחר התאונה.

6.לאחר ששמעתי את העדויות בפני, עיינתי במסמכים שהוגשו, וצפיתי בהדגמות עם דגמי המכוניות- אני קובעת כי הן לנתבע והן לתובע אחריות לתאונה. אין חולק כי הנתבע, סטה עם רכבו ימינה על מנת לחנות בחנייה בניצב לכביש. לצורך כך, מסר בבית המשפט כי היה עליו לבצע סטייה שמאלה על מנת להיכנס לחנייה ימינה. כאשר רכב משנה את נתיב נסיעתו, ברי כי עליו לנקוט משנה זהירות על מנת שלא להפריע לתנועה. גם אם נכונה טענת הנתבע לפיה הוא היה בנתיב הימני, ולא סטה בחדות מהנתיב השמאלי, קמה לו אחריות לתאונה עת אותת ימינה, סטה שמאלה בקשת על מנת להיכנס לחנייה, וכל זאת כשלדבריו נוסע אחריו צמוד אוטובוס המפריע לשדה הראייה שלו מאחור. יתר על כן, ככל שנמצה לאמר כי הנתבע נסע, כדבריו, צמוד למכוניות שחנו מימין, עולה השאלה כיצד יכול היה האופנוע של התובע להידחף לתוך הנתיב עצמו.

7.אני סבורה כי קיימת אחריות לתאונה גם על כתפי התובע, וזאת בשיעור של 30%. מתמונות הנזק לרכב הנתבע, עולה כי הפגיעה בתחילה היתה במראה, לו רכב הנתבע היה מבצע את הסטייה מהנתיב השמאלי, בחדות ימינה, ניתן היה לצפות כי הנזק יהיה שקע בדופן רכבו עקב פגיעת האופנוע. הנזקים לאופנוע בחזית, והנזק התחילי במראת רכב הנתבע, מלמדים על כך שהפגיעה ארעה כאשר התובע נסע בצמוד לרכב הנתבע באופן אשר סיכן את שני כלי הרכב. אשר לנזק, התובע לא הוכיח את רכיב עגמת הנפש, אולם באשר לשיהוי של 3 שבועות בבדיקת האופנוע, קיבלתי דברי התובע כי האופנוע עמד במוסך כל העת.

8.אשר על כן, אני מורה לנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע 70% מנזקיו שלא נסתרו במשפט- סך של 13,545 ₪, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה עד לתשלום בפועל.

בנסיבות, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור לבית משפט המחוזי תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' אדר תשע"ב, 03 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: