אעוור נ' קוזאבה ואח'

החלטה

1. הסעד המבוקש בתובענה הוא צו בדבר מימוש משכון הנוגע לזכויות הנתבעים בנכס מקרקעין (חלקה ועליה מבנה). מבוקש גם סעד של רישום המשכון בלשכת רשם המשכונות. על פי טיבם, מדובר בסעדים הנוגעים למקרקעין (סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984). הם חורגים ממסגרת העניינים בהם הוסמך בית משפט השלום לדון (שימוש, החזקה, חלוקה). מסקנה זו אינה משתנה גם אם מדובר במקרקעין שאינם מוסדרים, כנטען בכתב התביעה. היא אינה משתנה גם נוכח העובדה, שהזכויות הנטענות אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין. שאלת הסמכות אינה נחתכת לפי שאלת הרישום. היא אינה נחתכת לפי מהות הזכות, חוזית או קניינית. לשון החקיקה ותכליתה מלמדות, כי לבית המשפט המחוזי ניתנה הסמכות השיורית לדון בעניינים הנוגעים למקרקעין, לבד מעניינים מוגדרים, המנויים לעיל, אשר נמסרו לסמכות בית משפט השלום. בגדר סמכות זו של בית המשפט המחוזי, גם תביעות לסעדים הנוגעים לזכויות בלתי רשומות במקרקעין שאינם מוסדרים, ובכלל זה הסעד בתביעה הנוכחית (ראו החלטת כב' השופט י' עמית בה"פ (חיפה) 119/08 שווייצר נ' רפאל (2008)). משכך, גם הסכסוך נשוא תיק זה, הנוגע למקרקעין, מצוי בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי.

2. התוצאה היא, כי אני קובע שלבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה. בנסיבות אלה, אין מקום כי אחליט בבקשה לסעד זמני שהוגשה היום. אעיר, כי גם בקשה זו, בה מתבקש סעד המונע מן הנתבעים או מי מהם לבצע כל דיספוזיציה בנכס המקרקעין נשוא התביעה, היא לסעד אשר אינו מצוי בתחום סמכותו של בית משפט זה.

3. בהמשך לכל האמור לעיל, אני מורה על העברת ההליך לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט המחוזי בירושלים.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ב, 10 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: