אסרף נ' בר אילן

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.בפני תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום סך של 2,820 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבו כתוצאת תאונת דרכים, אשר נגרמה, כפי טענת התובע, באשמת הנתבע.

2.התובע, אברהם אסרף, הינו הבעלים של רכב מסוג סובארו שמספרו 69-482-86.

הנתבע, ישראל בר אילן, הינו הבעלים של רכב מסוג פאסאט, שמספרו 41-941-50.

3.עיון בכתבי הטענות שהוגשו מלמד כי הצדדים אינם חולקים על עצם קיומה של תאונה בצומת הרחובות שפרינצק וכורש בעפולה (להלן: "הצומת") ביום 26/11/08. בתוך כך אף אינם חולקים על כך שבשעת התאונה, הייתה מערכת הרמזורים בצומת מקולקלת.

מנגד חלוקים הם בשאלת האחריות לתאונה, ובכלל זה ביחס לשאר פרטי התרחשותה.

4.על פי האמור בכתב התביעה, הגיע התובע לצומת מכיוון מגדל העמק, במטרה לפנות שמאלה לכיוון בית שאן. אלא שבמהלך ביצוע הפנייה, כשהיה כבר במרכז הצומת, הרגיש חבטה מצד שמאל, אשר נגרמה על ידי רכבו של הנתבע, שלא ציית לתמרור עצור.

כתוצאת התאונה ובהתאם לחוות דעת שמאי מטעמו, נגרמו לרכבו נזקים בסך של 2,300 ₪. נזקים אלו – בתוספת שכ"ט שמאי (420 ₪) ועלות פיתוח תמונות (100 ₪), ובסה"כ 2,820 ₪ – דורש התובע להשיב לידיו.

5.מנגד ובכתב הגנתו, הכחיש הנתבע את המתואר, וטען כי התובע החל בביצוע הפנייה לתוך הצומת, כאשר הרמזורים בו מקולקלים; התעלם מרכב הנתבע שהיה בעצירה מוחלטת למרות שאין כל תמרור המורה לו לעשות כן; וחתך את הצומת במהירות, כך שפגע ברכבו של הנתבע. האחרון הוסיף וציין כי עצר את רכבו כיוון שהבחין ברכב התובע כשהוא מגיע מימין במהירות, ואינו מתכוון לעצור למרות הרמזור המהבהב.

בנוסף הכחיש את נזקיו הנטענים של התובע, ובהתאם ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

ראיות הצדדים בצד דיון

6.בפתח הישיבה בעניינם, חזרו הצדדים על האמור בכתבי טענותיהם.

התובע, בנוסף, הגיש מטעמו תמונות המתעדות את מקום התאונה (התמונות צורפו לכתב התביעה, וחלק מהן הוגשו שנית במהלך הדיון וסומנו ת/2).

הנתבע מצידו העיד את עד הראייה ליעוז משה חי, שהיה עימו ברכב במועד התאונה.

7.אומר כבר עכשיו כי מצאתי לאמץ את גרסת התובע ולדחות את גרסת הנתבע, לאחר שהאחרונה לא נמצאה מהימנה בעיני, ואף הופרכה – לפחות בחלקה – על ידי ראיות פוזיטיביות. אסביר דברי.

8. תחילה יובהר כי עיון בתמונות שצירף התובע בפתח הדיון, אינו מותיר מקום לספק כי בצומת, בכיוון נסיעתו של הנתבע, מוצב תמרור עצור. זאת בניגוד מוחלט לגרסת הנתבע לפיה רכבו היה בעצירה מוחלטת הגם שאין במקום תמרור המורה על כך, ורק כיוון שראה את רכבו של התובע מגיע במהירות.

האמור מלמד, לכשעצמו, על ניסיונו של הנתבע להציג עצמו כמי שנהג בזהירות רבה ועצר למרות שלא היה מחוייב לעשות כן, בעוד שבפועל אף לא שם לב כי במקום מוצב תמרור עצור.

8.בהמשך ובמענה לשאלות התובע, התבקש הנתבע לסמן על גבי התמונות (ת/2) את מקום עצירתו עובר לתאונה. הסימון שסומן על ידו מלמד כי עמד אחרי קו העצירה, קרוב למרכז הצומת, מעט לפני שהוא עומד בדרכם של החוצים את הצומת מכיוון הגעתו של התובע. משנשאל (על ידי התובע) מדוע עמד רכבו במיקום זה, באופן שמחזק למעשה את טענות התובע, השיב:

"אני באתי מכיוון בית שאן, עברתי את הקו באור ירוק, מיד אחרי מספר מטרים הרמזור התקלקל, נעצרתי כי ראיתי מצד ימין שלי בכיוון בית חולים עוברות מכוניות שעברו ביניהם עבר סוברו ישן (רכב התובע – כ.ר.ה) ואני בעצירה מוחלטת נתן לי מכה" (עמ' 3 לפרוטוקול).