אספן נ' פז

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטוריה של התובעת בהיותה בהריון. לטענת התובעת היא פוטרה שלא כדין, ובניגוד להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954, ללא שהתקיים לה שימוע כדין. בנוסף, נוגעת התביעה לזכויות סוציאליות הנגזרות מתקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבע ומסיומה.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

ביום 9/7/09 התובעת החלה לעבוד כמתמחה במשרד עורכי דין שמנהל הנתבע.

במהלך שנת ההתמחות, ביום 11/1/10 התבשרה התובעת כי היא בהריון, ומסרה הודעה על כך לנתבע.

תקופת ההתמחות של התובעת הסתיימה ביום 8/7/10 בעת שהתובעת הייתה בהריון מתקדם (חודש שביעי), והחליטה שלא לגשת לבחינות לשכת עורכי הדין. בהמשך הדברים, בנסיבות שלגביהן קיימת מחלוקת בין הצדדים, נשארה התובעת לעבוד אצל הנתבע למשך כ- 5 שבועות, עד ליום 15/8/10.

מכל מקום, ביום 8/8/10 נמסר לתובעת כי העסקתה תסתיים ביום 15/8/10.

התובעת המציאה אישור מחלה עד ליום 15/8/10.

ביום 15/8/09 הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, בסיום ההתמחות סוכם איתה כי התקבלה לעבודה כעובדת מן המניין ולמרות זאת, בחלוף כחמישה שבועות היא פוטרה מעבודתה שלא כדין, ללא שימוע ובלי שניתן היתר לפיטוריה, כנדרש על פי סעיף חוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954. לטענת התובעת היא פוטרה מטעמים פסולים, מאחר שעמדה על זכותה לקבל דמי הבראה.

התובעת עותרת לתשלום השכר לו הייתה זכאית עד לסיום התקופה המוגנת הקבועה בחוק עבודת נשים וכן לפיצוי הכספי הקבוע בחוק, ללא הוכחת נזק. עוד טוענת התובעת כי היא זכאית למשכורת חודש אוגוסט, לפיצויי פיטורים, לדמי הבראה, פדיון חופשה, הפרשות לקרן פנסיה ודמי נסיעות.

בנוסף טוענת התובעת, כי על הנתבע לשלם לה פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה (מלכתחילה נתבע גם פיצוי בגין הפסד דמי לידה, ואולם התובעת מחקה עילה זו לאחר שהגורמים המוסמכים במל"ל החליטו לקבל את תביעתה ושילמו לה דמי לידה).

בנוסף טוענת התובעת כי בתקופת העבודה לא שולמו זכויותיה הסוציאליות לרבות הפרשות לפנסיה, דמי נסיעות, חופשה, הבראה וכיו"ב.

לטענת הנתבע, התובעת לא פוטרה מעבודתה. לטענתו, התובעת התקבלה לעבודה כמתמחה, בהסכם לביצוע משימה מוגדרת (ולא בהסכם לתקופה קצובה, כמשמעו בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963). לטענתו, בסיום ההתמחות הוא נעתר לבקשתה של התובעת, והסכים להאריך את תקופת ההתמחות ולהעסיק אותה לתקופה קצובה נוספת, בת כחודש ימים, על מנת לסייע לה בשים לב למצבה הכלכלי הקשה. לטענתו, הוסכם בינו לבין התובעת כי התובעת לא תעלה כנגדו כל טענה בנוגע להיותה בהריון.

לטענת הנתבע כל זכויותיה הסוציאליות של התובעת שולמו כדין.

הכרעה

נסיבות הפסקת העסקתה של התובעת

בטרם אדרש למחלוקת שבין הצדדים ביחס לשאלת סיום העסקתה של התובעת, אין מנוס מלדון בנסיבות שהובילו להמשך העסקתה, לאחר סיום תקופת ההתמחות.

אזכיר, כי התובעת העידה כי סיימה את ההתמחות ביום 9/7/10 בהיותה בחודש השביעי להריונה, ובשים לב ללידה הצפויה, החליטה לדחות את הלימודים לבחינות לשכת עורכי הדין. לטענתה, עם סיום ההתמחות סוכם בינה לבין הנתבע כי היא תמשיך לעבוד אצלו כעובדת מן המניין בתפקיד משפטנית (סעיף 7 לתצהירה).