אסמיר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 7.1.13 (להלן - הוועדה).

2.הועדה התכנסה על מנת לקבוע את נכותה של המערערת, שהינה אחות במקצועה, בעקבות פגיעה בעבודה מיום 17.3.11 במהלכה נפגעה המערערת בגבה. בהחלטתה שבמוקד ערעור זה קבעה הוועדה כי המערערת סובלת מנכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, תשט"ז – 1956) (להלן – תקנות נכות מעבודה).

הוועדה לא הפעילה בעניינה של המערערת את הוראות תקנה 15 לתקנות נכות מעבודה, ומכאן הערעור שלפני.

3.טענות המערערת:

א.הועדה שגתה משלא שאלה את המערערת באופן מפורש אם יש ירידה בהכנסותיה, ולא מילאה בטופס הפרוטוקול את המקום המתאים למילוי התשובה בנוגע לירידה בהכנסות.

ב.הוועדה קבעה בהעדר כל בסיס כי העובדת מסוגלת לעבוד, שכן המערערת אמנם חזרה לעבוד בשירות המעביד אלא שהיא מבצעת תפקיד אחר ובהיקף אחר, כעולה מאישור המעביד.

4.טענות המשיב:

א.אין מחלוקת כי המערערת חזרה לעבודתה ולכן ממילא לא מתקיים התנאי הראשוני להפעלת התקנה, אף אם יש ירידה בהכנסות.

ב.הועדה קבעה כי מבחינה רפואית המערערת אף מסוגלת לעבודתה.

ג. אף המומחה שנתן חוות-דעת מטעם המערערת לא המליץ על הפעלת התקנה, וטענות בעניין זה לא הועלו במסגרת הערר.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.כאמור, אין מחלוקת כי המערערת, שהינה אחות במקצועה, שבה לעבוד במקצוע זה אצל אותו המעביד. לטענתה יש שינוי במהות תפקידה והיא אינה מבצעת כיום עבודה בשעות נוספות. על-פי אישור מחלקת משאבי אנוש במרכז הרפואי כרמל מיום 12.6.13 שובצה המערערת בעקבות המלצה של רופאה תעסוקתית (המלצה שלא הובאה בפני) במחלקה אחרת והיא אינה מבצעת משמרות ערב לילה או סופי שבוע וכן עבודה נוספת.

6.עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי בסעיף 24 לפרוטוקול ציינה הוועדה כי "אין מקום להפעלת תקנה 15, הנ"ל עובדת ומסוגלת לעבודתה". מדובר בקביעה רפואית-מקצועית, שבית הדין לא יתערב בה. הטענה כי אינה מבצעת עבודה במשמרות לילה ובשעות נוספות אין בה כשלעצמה כדי להצביע על העדר אפשרות לחזור לעבודה או לעיסוק, כדרישת לשון תקנה 15.

7.על-פי הוראות התקנה ניתן להפעילה כאשר לדעת הוועדה הנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו, והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. משמדובר בתנאים מצטברים – לא נפל פגם בהחלטת הוועדה או בפרוטוקול משלא מילאה הוועדה את המקום המיועד לרישום הירידה בהכנסות, ולא דנה באופן נפרד בעניין זה.

8.לא מצאתי כי הוועדה מחויבת להפנות שאלה למערערת בדבר הירידה בהכנסות, במיוחד בנסיבות בהן השיבה המערערת כי שבה לעבודתה ולאחר שלא הוצגו טיעונים בעניין זה בנימוקי הערר או בחוות-הדעת מטעמה של המערערת.

9.אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.

10.אין צו להוצאות.

11.לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין.  

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ג, (04 יולי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: