פסק דין
בתביעה שלפני עותר התובע לחייב את הנתבעת בגין תקופת העסקתו אצלה ולנוכח פיטוריו בתשלומים שונים כדלקמן: יתרת פיצויי פיטורים, מכוח מחלוקת על תקופת העבודה המזכה בפיצויים; דמי הלנתם של פיצויים אלו; ודמי הלנתם של פיצויי פיטורים שאינם במחלוקת, ששולמו לפי הנטען באיחור – הן הלנת כספים ששולמו ישירות והן הלנת כספים שהצטברו בקרנות על חשבון הפיצויים. כמו כן עותר התובע כי נפסוק לו הפרש גמול שעות נוספות ששולמו לטענתו בתעריף שעתי רגיל; פיצוי בגין משך הנסיעה לעבודה העולה על חצי שעה הנובע מההסכם הקיבוצי החל על העובד, אשר הופר לפי הנטען; והפרשי פדיון חופשה שנתית. לבסוף, טוען התובע כי פוטר שלא כדין, והוא עותר בשל כך לפיצוי נוסף.
נקדים ונציין כי הצדדים פרסו יריעה רחבה של עובדות וראיות, שלא בכולן חיוני להכריע. לפיכך, נתמקד רק בדרוש להכרעה.
ואלה הן העובדות הצריכות לעניין, בתמצית:
התובע, הינו תושב אום אל-פחם וטייח במקצועו.
הנתבעת הינה חברה קבלנית לבניה.
באופן ישיר, הועסק התובע על ידי הנתבעת וקיבל שכרו ממנה החל מיום 2.5.96 ועד ליום 4.1.07.
בתקופות שונות עובר להעסקתו של התובע על ידי הנתבעת באופן ישיר, הועסק על ידי חברת "אורטל שירותי כוח אדם בע"מ" (להלן: "אורטל"). בין הצדדים נתגלעה מחלוקת האם העסקת התובע אצל אורטל נעשתה רק בעבור הנתבעת ובאתריה והאם נעשתה באופן המזכה אותו בפיצויי פיטורים והמחייב את הנתבעת לשלמם. על רקע זה נתגלעו אף מחלוקות הנוגעות למשך תקופת העסקת התובע אצל אורטל ורציפותה. התובע טען כי על הנתבעת חלה החובה לשלם לו יתרת פיצויי פיטורים והפרשי פדיון דמי חופשה, הנובעים מתקופת העסקתו אצל אורטל. הנתבעת, המתנגדת לכך, הכחישה טענתו זו.
הצדדים נחלקו בשאלת הגדרת תפקידו של התובע אצל הנתבעת, האם כטייח או כאחראי טייחים, אך הכרעתנו אינה דרושה במחלוקת זו, באשר אינה מעלה או מורידה דבר בתביעה שבפנינו.
ציין התובע כי "הסיכום היה שהשכר שלי נקבע בנטו וכל הניכויים החלים עליו הם באחריות הנתבעת, אשר דאגה לבצע גילום או תרגום מנטו לברוטו בתלושים על חשבונה" (ס' 5 לתצהיר התובע). עם קבלתו לעבודה אצל הנתבעת, בשנת 1996, סוכם עם התובע כי שכרו יעמוד על 190 ₪ נטו ליום. על כך הצדדים לא נחלקו. מפעם לפעם התעדכן והועלה שכר הנטו, כך שבתקופת עבודתו האחרונה עמד שכרו היומי על 278.53 ₪ נטו ושכרו בעבור שעת עבודה עמד על 34.82 ₪ נטו, כמצויין בתלושי השכר לחודשים מאי 2005 עד ינואר 2007 (נספח 3 לתצהיר התובע). לטענת התובע, שכרו נקבע לפי "שכר יומי/שעתי" הנקוב בתלושי השכר שלו, בעוד לפי טענת הנתבעת התובע עבד בשכר חודשי, לפי חודש עבודה מלא בן 26 ימים, ושכרו היומי והשעתי הנקובים בתלוש הינם נגזרת חישובית ובהתאם לסיכום עמו על שכר נטו, סיכום המקובל בענף הבניין. בתלושי השכר צויינו השעות הנוספות אותן עבד התובע ועל מספרן אין מחלוקת. אין גם מחלוקת על כי הסכום המופיע בשורה "שעות נוספות" מתחת לרישום השעות, הינו מכפלה של תעריף שעת העבודה המצויין בתלוש השכר, הנקוב ערכי נטו, במספר השעות הנוספות שצויינו בתלוש.
שבוע העבודה של התובע עמד על שישה ימים, כאשר מדי יום עבודה היה נוסע התובע אל אתר הבנייה שבו הועסק, על פי רוב באזור המרכז, מביתו שבאום אל-פחם. עובר לסיום עבודתו ובתקופת העבודה האחרונה שולמו לתובע החזר הוצאות נסיעה לפי 35 ₪ ליום עבודה במונחי נטו, ואף בנוגע לרכיב זה נוסף בתלוש השכר רכיב של גילום הקרוי "גילום נסיעות".
בנובמבר 2006, כחודשיים עובר לסיום עבודתו אצל הנתבעת, נשלח התובע לעבוד באתר "נופי ים ב'" של הנתבעת בשכונת רמת אביב בתל אביב, תחת מנהל העבודה מר צמח סאסי (להלן: "צמח"). במועד כלשהו שלא הוברר, אך שאירע בתחילת חודש דצמבר 2006, נקרא התובע אל צמח יחד עם עובד נוסף, אחד סמיר, וצמח הלין בפניהם כי אינו מרוצה מעבודתם. תוכן שיחתם של התובע ושל צמח שנוי במחלוקת אך אין מחלוקת כי התובע הבין שלצמח טענות נגד טיב עבודתו וכן הבין (בין אם במסר שמסר לו מר צמח במהלך השיחה ובין אם במסר שהעביר לו מר צמח לאחר השיחה ובמהלך אותו היום באמצעות אדם שלישי, עובד הנתבעת יורם) כי עליו להתייצב למחרת במשרדה הראשי של הנתבעת, לשם המשך בירור הטענות בעניינו. התובע ניגש למחרת למשרד הראשי, שם שוחח עם אחראי כוח האדם מר רונן פידל (להלן: "מר פידל"). אף תוכן שיחה זו הינו במחלוקת, ובפרט, בשאלה האם כטענת התובע נאמר לתובע שייעשה ניסיון לשבצו באתר אחר של הנתבעת, אף כי מר פידל העיד בפנינו שבפועל בדק אפשרות זו (עמ' 14 לפרו' מיום 27.1.09, ש' 22-24).
לאחר שיצא התובע את משרדו של מר פידל, בהמשך אותו היום, הודיע מר פידל לתובע טלפונית כי יפוטר וכי בתקופת ההודעה המוקדמת עליו לשוב לעבודה באתר "נופי ים ב'" שהעבודה בו מנוהלת על ידי צמח. התובע שב לעבודתו באתר זה. ביום 7.12.06 נשלח לתובע מכתב פיטורים חתום בשמה של הנתבעת, בחתימת ידו של מר פידל, בזו הלשון (נספח 1 לכתב התביעה):
"הננו להודיעך בזה על הפסקת העסקתך בחברתנו החל מיום 4.1.2007.
בתקופה שעד מועד סיום עבודתך נכללת הודעה מוקדמת כדין.
ברצוני להודות לך על שנים רבות בהן עבדת בחריצות ובמסירות רבה".
ביום 4.1.07 נסתיימה העסקתו של התובע, בהתאם לאמור במכתב הפיטורים.
במועד כלשהו לאחר ה-22.2.07 נתבקש התובע על ידי מנהלת החשבונות של הנתבעת, הגב' חנה צור (להלן: "גב' צור") להעביר לה אישורים על פטור מניכוי מס במקור הנוגעים לכספי הפיצויים, לשם תשלום כספי הפיצויים וכן העברת מכתבי שחרור כספי הפיצויים לקרנות שנצברו לזכותו בשתי קופות: קופת הפיצויים מנוף של חברת הראל (להלן: "קרן הראל") וקופת פיצויים של קרן מקפת החדשה (להלן: "קרן מקפת"). ביום 26.2.07 העביר התובע לנתבעת את המסמכים הדרושים.
ביום 28.2.07 הודע לתובע על ידי גב' צור כי המחאה בגובה סכום הפיצויים ממתינה לו אצל הנתבעת ולמחרת, ביום 1.3.07 ניגש לאסוף את ההמחאה. יוער כי ההמחאה היתה משוכה על סכום הפיצויים שאינו במחלוקת אשר לא שולם דרך הקרנות (61,727 ₪), ובשעת קבלתה לא העלה התובע כל טענות לעניין מחלוקת בנוגע לסכום.
לתובע נשלח מכתב הנושא את התאריך 5.3.07 המורה על שחרור הכספים שהופקדו בעבורו על חשבון פיצויים שנצברו בקרן הראל.