אסולין נ' פרנקל ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבעת 1 לחייב את התובע בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

טענות הצדדים:

לטענת הנתבעת 1 יש לחייב את התובע בהפקדת הערובה בשל מספר טעמים. הטעם הראשון הינו מצבו הכלכלי של התובע. לעניין זה מפנה הנתבעת 1 לבקשת התובע מיום 29.4.2012 שם טוען התובע כי חיובו בתשלום ההוצאות שהשית עליו בית המשפט עלול "למוטטו מבחינה כלכלית ונפשית". טעם נוסף הוא העובדה כי התובע נמנע עד כה מלהעביר לידי הנתבעת 1 את סכום ההוצאות שהושת עליו בסך של 3,000 ₪, וזאת למרות פניות ב"כ הנתבעת 1 אליו.

התובע לא הגיש תגובתו לבקשה.

דיון:

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, מורה כדלקמן:

"א. בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע.

ב. לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה. נדחתה תובענה לפי תקנה זו רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מלתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".

התקנה אינה מפרטת מהם המקרים בהם יורה בית המשפט על הפקדת ערובה והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט. בפסיקה נתגבשו כמה כללים מנחים לבית המשפט, בבואו להכריע בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה. כך למשל נפסק, כי בית המשפט הדן בבקשה להפקדת ערובה נדרש לאזן בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים.

בע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז (3) עמ' 846, צוין כי מטרת התקנה האמורה היא למנוע חסרון כיס מהנתבע ובנוסף למנוע תביעות סרק. יחד עם זאת נקבע כי על בית המשפט לנהוג במתינות בבקשות מסוג זה, כך נפסק:

"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכוי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי התובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות".

במסגרת שיקול דעת זה על בית המשפט לשוות לנגד עיניו, מחד, את תכליתה של תקנה זו- הבטחת תשלום הוצאות הנתבע במקרה והתביעה נגדו תידחה וכן צמצום הגשת תביעות סרק. ומאידך, לאפשר את הגישה לבית המשפט לשם הגנה על זכויות.

ראה ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים, פ"ד נח (5) 865).

עוד נקבע בפסיקה, כי עוניו וחדלות פירעונו של תובע אינם מהווים כשלעצמם תנאי לחיובו בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות, וזאת בשל זכותו הבסיסית של אדם לפנות לערכאות המשפטיות לצורך הבאת טענותיו

ראה בע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647.

בין השיקולים השונים יש לבחון גם את סיכויי הצלחת התביעה. על בית המשפט לבחון האם אין מדובר בתביעת סרק, תביעה קנטרנית, או תביעה אחרת שסיכוייה להתקבל קלושים, כאשר לתובע אין חשש להגישה ביודעו שהנתבע ממילא לא יוכל להיפרע ממנו על הוצאותיו. נקבע כי יש לנקוט במשנה זהירות בשימוש בסמכות האמורה, ולא להזדרז ולקבוע בשלב מקדמי בטרם שמיעת ראיות, קביעה חד משמעית ביחס לסיכויי התביעה.

מלאכת האיזון והשיקולים שעל בית המשפט לערוך בבואו להכריע בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה נדונה ברע"א 3601/04 לין ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל-מנהלת ההגירה/ משטרת ישראל . תק-על 2007(4), 877, שם נכתב:"החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד - מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו... על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למיהות התובע ומצבו הכלכלי, למיהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל.".

ולענייננו, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות לעניינן זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ואפרט.

באשר למצבו מצבו הכלכלי של התובע. התובע עצמו טען כי תשלום ההוצאות בסך של 3,000 שהשית עליו בית המשפט עלולות "למוטטו מבחינה כלכלית ונפשית", עובדה אשר יש בה ללמד על קשיים כלכליים של התובע והתובע אינו מסתיר את מצבו זה מפני בית המשפט וההיפך. לזאת, יש להוסיף את העובדה כי עד למועד כתיבת שורות אלו נמנע התובע לשלם את הסכום ההוצאות שהושתו עליו.