אסא נ' פילאס ואח'

פסק דין

התובעת הינה בעלים של רכב אשר נפגע בתאונה.

הנתבע 1 הינו שמאי רכב.

הנתבעת 2 הינה חברה המפעילה מוסך.

לטענת התובעת נגרר הרכב אל מקום עיסוק הנתבעת 2 לצורך תיקונו.

בסופו של יום נקבע כי רכב התובעת לא ישוקם והוכרז כ"אובדן כללי".

לטענת התובעת ברצונה היה לתקן את הרכב וכי נמנעה ממנה האפשרות לערוך חוות דעת שמאית מטעמה ולהקטין את נזקה.

לטענתה, הרכב נגרר על תכולתו למגרש גרוטאות שם נמכר ללא הסכמת התובעת. התובעת מדגישה כי זיכרון הדברים מיום 3.9.12 אינו נושא את חתימתה וככל הנראה חתימתה זויפה על ידי הנתבעים.

התובעת עתרה לחייב את הנתבעים בתשלום שווי הרכב על פי מחירון יצחק לוי, לחייב את הנתבעים בתשלום פרטים אישיים שונים כמפורט בכתב תביעתה וכן לפצותה בגין עוגמת נפש והוצאות.

התובעת העידה בפני.

התובעת מסרה העתק התכתבות עם סוכנת הביטוח אתי אביעוז, אשר לא העידה בפני.

בהתאם להתכתבות, נשאלה התובעת האם היא רוצה למכור את שרידי הרכב או שהשמאי יעשה כן.

התובעת השיבה כי עדיין לא החליטה מה לעשות עם השרידים וכי היו לה הרבה דברים אישיים ברכב זה.

עם זאת התובעת לא חלקה במכתבה על כי יש למכור את שרידי הרכב שכן נשאלה לגבי זהות המבצע ולא הכרחיות הפעולה. התובעת אישרה בין השאר מכתביה כי היא צריכה לפנות את הרכב מהמוסך.

התכתובת כוללת הודעה לתובעת כי הרכב נמצא במגרש וכי ממשרד השמאים התקשרו מספר פעמים אל התובעת ולא היתה תשובה.

הנתבע 1 העיד כי כל ההתנהלות נעשתה מול סוכנות הביטוח.

על פי עדותו לנוכח גובה הנזק חובה היה על פי חוק להורות על השבתת הרכב.

אין מחלוקת ,כעולה מעדות הנתבע 2, לגבי ערך הרכב בסכום של 7,200 ₪.

עם זאת ערך השרידים מהווה על פי הנוהג שיעור של בין 8% ל-10% בלבד מערך הרכב.

לטענת הנתבע 1 התובעת קיבלה שיק מהסוחר לגבי השרידים ואף פדתה אותו.