אנגל ואח' נ' הועדה לתכנון ובניה בעמק המעיינות

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית שאן (כב' השופט אדהם ספדי) מיום 17.11.2019, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להאריך להם את המועד לביצוע צו הריסה שניתן במסגרת גזר דין מיום 22.10.2017.

כרקע להחלטה ובתמצית, אציין כי כנגד המערערים הוגש במסגרת ההליך קמא כתב אישום מתוקן בגין ביצוע עבודות בניה של בית מגורים ושתי פרגולות, בהיקף נרחב (סה"כ 307 מ"ר), בקרקע חקלאית המיועדת למרעה בקר למרגלות הגלבוע, וכן שימוש חורג בקרקע. בכתב האישום המקורי אף צוין כי הבניה הושלמה חרף צו הפסקה מנהלי שהוצא למערערים עוד בראשית הבניה.

ביום 22.10.17, לאחר שכתב האישום תוקן (והוסרה הטענה להפרת צו), הגיעו הצדדים להסדר טיעון הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש. בהתאם להסדר הטיעון, המערערים הודו בעובדות כתב האישום והורשעו בהתאם, ובאשר לעונש - בית המשפט קמא אישר את הסדר הטיעון ובהתאם לו גזר על המערערים תשלום קנס, כפל אגרה וצו הריסה דחוי לתקופת 24 חודשים, אלא אם יתקבל היתר בניה.

ביום 29.9.2019 הגישו המערערים לבית המשפט קמא בקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה. במסגרת הבקשה טענו כי מאז מתן גזר הדין פעלו נמרצות להסדרת הבניה, יחד עם בעלי חוות נוספים, וזאת הן במישור התכנוני (מול אגף התכנון) והן במישור החקיקתי. אולם, חרף התקדמות ההליך ומחויבות הגורמים המעורבים לקידומו, התהליך התעכב נוכח מערכות הבחירות אליהן נכנסה המדינה. משכך, נתבקשה ארכה בת 12 חודשים לביצוע צו ההריסה. המשיבה התנגדה לבקשה, בטענה להיעדר אופק תכנוני שיאפשר הסדרת הבניה.

בהחלטה מיום 17.11.19 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, וזאת בהיעדר ראיה לכך שההיתר הינו "בהישג יד" כדרישת הפסיקה. נקבע כי מדובר בהליך תכנוני ארוך וסבוך שעדיין בחיתוליו, כאשר מועד סיומו ותוצאותיו הינם בגדר נעלמים.

זו ההחלטה מושא הערעור שלפני.

טיעוני המערערים –