אמרה "טמאה אני לך" וטוענת אמתלא שאמרה כן כדי שיגרשה

העובדות:

בפנינו תביעת המבקשים לחזור ולהינשא זל"ז לאחר שהתגרשו זמ"ז, כדת משה וישראל. ולהלן פירוט השתלשלות ההליכים והעובדות:

הצדדים התגרשו ביום ו' בניסן תשע"ו – 10.4.2011 לאחר הליך גירושין.

האשה פתחה תביעת גירושין בביה"ד בתאריך י"ט חשון תשע"א (27.10.2010).

בכתב התביעה כתבה האשה:

"לאחר 4 שנות נישואין ללא הצלחה וריבים בלתי פוסקים ברצוני להתגרש מבעלי. אינני מוכנה לשלום בית ומאחר וכבר ניסינו וללא הצלחה (כמה פעמים).

"אני ובעלי חיים בנפרד כבר כמעט שנה. אני התחלתי בחיים חדשים בלעדיו. נתתי הרבה הזדמניות לקשר הזה וניסיתי שזה כן יעבור, אבל כבר לא יכולתי יותר לסבול את החיים האלה לצידו. הוא כל הזמן היה מתנהג בי בחוסר כבוד. משפיל אותי, מקלל אותי ליד הילדה ולא מעריך כלום. הוא לא היה מטפח את הבית והיה מעשן חשיש ללא הפסקה ומבזבז את הכסף האחרון שלו בסמים".

מאידך, הבעל פתח תביעת שלום בית בתאריך י"ד טבת תשע"א (21.12.2010).

בתאריך ט' טבת תשע"א (16.12.10) התקיים דיון ראשון בתביעת האשה אליו הופיעה האשה בלווי ב"כ עו"ד ר. ק., הבעל לא הופיע.

בתאריך ט"ז טבת תשע"א (23.12.10) התקיים דיון ראשון בתביעת הבעל אליו הופיע הבעל, האשה לא הופיעה.

במקביל התנהלו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בתביעת האשה למזונות הקטינה.

בתאריך א' כסלו תשע"א (8.11.10) הגיש הבעל כתב הגנה בהליך אשר התקיים בבית המשפט והעתקו הוכנס לתיק ביה"ד.

בסעיפים 8-9 לכתב הגנתו כותב הבעל כך:

"מאחר וכפי הידוע לו האשה יוצאת הרבה לבלויים וחוזרת מאוד מאוחר, יש לו חשש כי היא יוצאת לבלות עם מישהו אחר, ומשכך גמלה בלבו ההחלטה להיפרד, חרף העובדה כי מלכתחילה היה מעוניין בשלום בית למען טובתה של הילדה.

.... מכל מקום, החליטה באופן חד צדדי להיפרד ויש לבעל חשש סביר כי מדובר בקשר זוגי אחר, ולא בגלל הויכוחים עזבה את הבית".

בתאריך ז' בשבט תשע"א (12.1.2011) התקיים דיון ראשון בנוכחות שני הצדדים ללא באי כוחם ובפרוטוקול הדיון נכתב כך:

ביה"ד: אני קורה מה כתבת על האשה שהיא הולכת עם גברים אחרים. ושנה שלמה לא לשלם מזונות, כך לא נראה שאתה רוצה שלום בית. אי אפשר לומר שכאילו אני רוצה שלום בית ומצד אחד אנו רואים את הכתב תביעה של העו"ד שלך.

ביה"ד: מה את אומרת בכל זאת שהוא מבקש שלום בית.