אמסלם (רוטשטיין) נ' לוי ואח'

פסק דין

1.המבקשת הגישה המרצת פתיחה ועתרה למתן סעד הצהרתי. נשוא המרצת הפתיחה הינו רכב מספר 14-310-18 (להלן – "הרכב"). למבקשת הסתבר כי הרכב רשום על שמה, הגם שאין לה כל זיקה לרכב. על פי הטענה הרכב, מלכתחילה, היה של אביה, פטר רוטשטיין (להלן – "פטר"). פטר רשם את הרכב על שם המבקשת, כשהייתה בת 19, ללא ידיעתה, וזאת לנוכח מצוקה כלכלית אליה נקלע ובגדרה לא רצה להיות רשום כבעלים של הרכב. לפטר היו יחסים עסקיים עם המשיב 1 (להלן – "המשיב"). בגדרם של יחסים עסקיים אלו נמכר הרכב למשיב, ומאז הוא נמצא בחזקתו ובשימושו הבלעדיים. פטר לא רצה לגלות לבתו, המבקשת, על כך שהוא רשם את הרכב על שמה, וסבור היה שניתן יהיה להסדיר עניין זה, ללא ידיעתה.

2.הסתבר למבקשת, כך עולה מן הבקשה שבפניי, כי המשיבה 2 (להלן, גם "העירייה") מחייבת אותה בקנסות בגין עבירות אותן עבר המשיב. עוד הסתבר לה כי המשיב נוהג ברכב, הגם שללא טסט.

3.ככל שעסקינן במשיב עותרת המבקשת כי הרכב יירשם על שמו, במרשמי משרד הרישוי. המשיבה 3 (להלן, גם "המדינה") מציינת כי אין לה עניין בסכסוך האמור והיא תפעל בהתאם לכל פסק דין שיינתן. המרצת הפתיחה הומצאה למשיב, והוא לא הגיש כל תגובה בגינה. מנגד, ובהמשך, המציא המשיב תצהיר המאמת את האמור בהמרצת הפתיחה. אכן בתצהירו זה מצהיר המשיב כי "מחודש ספטמבר 2006 הרכב הנ"ל בבעלותי ובשימושי" וכן כי "כל הדוחות שניתנו לרכב בתקופה האמורה יש להחיל אותם עליי ולחייב אותי ולא את הבעלים הרשום".

4.מכאן, שסלולה דרכה של המבקשת לקבל פסק דין כמבוקש בהמרצת הפתיחה, ככל שעסקינן במשיב ובמדינה. שונים הם פני הדברים, ככל שעסקינן בעתירה נגד העירייה. המבקשת מבקשת למחוק המרצת הפתיחה כנגד העירייה. העירייה מסכימה לכך אך דורשת לחייב את המבקשת בהוצאות. בחנתי המחלוקת האמורה והדין עם העירייה.

5.מלכתחילה הסבה העירייה את תשומת לבה של המבקשת למצב המשפטי. מכוחו של זה הונחה בפניי אף עתירה למחיקת המרצת הפתיחה על הסף לנוכח הטענה שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית להידרש לה. שהרי המבקשת, כבעלים של הרכב, הורשעה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים. משכך, רק בית המשפט לעניינים מקומיים, ככל שהדבר ניתן על פי כל דין, רשאי להידרש לעתירת המבקשת לביטול הרשעתה. בסופה של דרך, אף המבקשת משלימה עם כך ובדעתה לשלם לעירייה את מלוא חובותיה בגין הקנסות האמורים. נהיר, לנוכח תצהירו של המשיב, כי סלולה דרכה להגיש נגדו תביעת השבה.

משכך, נאלצה העירייה לטרוח בהתייצבותה בהליך שבפניי. אכן בפסיקת ההוצאות יש להתחשב בשלב המוקדם בו מגיע ההליך לסיומו. בדעתי לחייב את המבקשת, איפוא, בסך 3,700 ₪ בלבד.

6.לפיכך הנני מצהיר כי הרכב הינו בבעלות המשיב 1, ולא בבעלות המבקשת, זאת מאז רכישתו בחודש ספטמבר 2006 ועד היום. הנני מצווה על המשיבה 3 לתקן את מרשמיה כך שהרכב יהא רשום על שמו של המשיב 1 ולא יהיה רשום יותר על שמה של המבקשת.

הנני מוחק העתירה כנגד המשיבה 2. הנני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה 2 הוצאות משפט בסך 3,700 ₪ אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ המשיבה 2 תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה אחרת יישא הסך הנ"ל ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

7.המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב סיון תשע"ג, 31 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: