אמסלם נ' עירית אילת

פסק דין

בפניי ערעור שהגישה המערערת – החייבת, על החלטתו של כב' רשם ההוצל"פ דניאל הורוביץ מיום 30.5.11, בתיק הוצל"פ 01-07038-07-8, אשר ניתנה במסגרת בקשה בטענת "פרעתי" שהגישה המערערת.

בהחלטתו נשוא הערעור שבפניי קבע הרשם כדלקמן:

"לא קיימת בתיק תגובה כלשהי של החייבת מיום 16.5.11. ככל שכוונת ב"כ החייבת להודעה הסתמית אשר הגיש ביום 6.5.11, הרי שהודעה זו איננה מפורטת יותר מההודעה הסתמית שהוגשה על ידו ביום 24.3.11. בהחלטתי מיום 28.3.11, הוריתי לב"כ החייבת ליתן התייחסות מפורטת ומנומקת לטענות הזוכה בתגובתו לבקשה בטענת פרעתי אולם ב"כ החייבת לא עשה כן. לפיכך, בדין ניתנה ההחלטה מיום 29.4.11 המורה על מחיקת הבקשה בטענת פרעתי. ככל שב"כ החייבת יקיים אחר ההוראות שניתנו, וישיב, כנדרש, לתגובת הזוכה בבקשה בטענת פרעתי, וזאת בתוך 7 ימים, אשקול להידרש לבקשה בטענת פרעתי מחדש".

בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע הליך הפינוי שנקבע ליום 28.6.11.

בהתאם להחלטתה של כב' השופטת אביגיל כהן מיום 19.6.11, עוכב הליך הפינוי עד להחלטה אחרת בכפוף להפקדה סך של 10,000 ₪.

לאחר שהופקד הסך הנ"ל על ידי המערערת, הוריתי בהחלטתי מיום 14.7.11, כי עיכוב הפינוי יוותר בעינו עד להכרעה בערעור.

בהתאם להחלטתי הוגשו עיקרי טיעון בכתב מטעם הצדדים.

את עיקר טרונייתה במסגרת ערעורה מפנה המערערת כנגד התעלמותו של הרשם מבקשתה לקיים דיון בבקשה שהוגשה על ידה בטענת "פרעתי". המערערת אף מוסיפה ומעלה טענות לגופו של עניין – טענות אשר הועלו על ידה במסגרת הבקשה שהוגשה על ידה בפני הרשם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי דינו של הערעור להתקבל.

מהמסמכים שבפניי, עולה התמונה העובדתית הבאה:

ביום 26.1.11, הוגשה על ידי המערערת בקשה בטענת "פרעתי".

ביום 9.2.11, הוגשה תגובת המשיבה – הזוכה, לבקשת המערערת.

בהחלטתו מיום 2.3.11, ציין הרשם דבר הגשת התגובה על ידי המשיבה, ובסעיפים 3 ו – להחלטתו הורה כדלקמן:

"3. החייב ישקול בקשתו לאור תגובת הזוכה ולנוכח האפשרות של הטלת הוצאות מיוחדות אם ימצא כי לא היה יסוד לבקשתו (ראה סעיף 19(ג) לחוק).

4. החייב (או בא כוחו) יודיע בתוך 5 ימים ממועד קבלת התגובה, האם הוא עומד על הבקשה, אם לאו. במידה והחייב עומד על בקשתו ינמק הוא את הדבר ותינתנה הוראות להמשך".

ביום 21.3.11, הוגשה בקשה מטעם המערערת במסגרתה עתרה המערערת כי: "בהתאם להחלטת כב' הרשם מיום 2.3.2011, אשר הומצאה למשרד הח"מ ביום 15.3.2011, מתכבד ב"כ החייבת להודיע כי הוא "עומד" על הבקשה ומבקש לקיים דיון בעניין זה".

ביום 28.3.11, ניתנה החלטת הרשם כדלקמן: בהתאם להוראות סעיף 4 להחלטה מיום 2.3.11, יואיל ב"כ החייב ליתן הודעה מנומקת. כמו כן יתן ב"כ החייב התייחסות מפורטת ומנומקת לטענות הזוכה בתגובתו לבקשה בטענת פרעתי".

בהתאם לבקשה שהוגשה על ידי המשיבה ניתנה ביום 29.4.11, החלטת הרשם לפיה, לאור אי קיום הוראותיו על ידי המערערת, כפי שניתנו בהחלטותיו הנ"ל ממועדים 2.3.11 ו – 28.3.11, הינו מורה על מחיקת בקשתה של המערערת בטענת פרעתי.

המערערת הוסיפה והגישה ביום 2.5.11, בקשה נוספת לקביעת מועד לדיון בבקשתה בטענת פרעתי, תוך כך שהוסיפה וטענה כי אין למשיבה כל זכות לנקוט כנגדה בהליכי הוצל"פ. או אז ניתנה על ידי הרשם החלטתו מיום 30.5.11 – היא ההחלטה נשוא הערעור שבפניי.