אמסלם נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש. יציב), אשר ניתן ביום 29.10.09 בתיק תת"ע 99-12-08.

ביום 29.3.08, עוכב המערער לבדיקת רמת אלכוהול בגופו על ידי הינשוף, עת נהג בכביש 2 לצפון בקילומטר 50 ולאחר רישום דו"ח שנמסר לידיו זומן לדיון בבית משפט לתעבורה בנתניה ליום 7.1.09 שעה 08:30.

המערער הובא לדין בעקבות סירובו לדרישת שוטר, לתת דגימת נשיפה, לכן יוחסה לו עבירה על סעיפים 62 (3), 64ב, 64ב (א), ו- 39א, הכל לפקודת התעבורה – תשכ"א – 1961, (להלן – "הפקודה").

המערער ביקש להעביר את הדיון בעניינו הנ"ל לבית משפט לתעבורה בחיפה, תוך שהוא מודיע לכב' נשיאת בית המשפט העליון כי בכוונתו להודות ולא יהיה צורך בהבאת עדים. על יסוד הצהרה זו, הועבר ההליך לבית משפט קמא – ראו בש"פ 7981/08 מיום 18.9.08.

ראוי להביא כאן את השתלשלות העניינים והתנהלות המערער בפני בית משפט קמא כפי שסקר זאת כב' השופט ש. יציב:

ביום 4.12.08 החליט בימ"ש קמא (כב' ס.נ. השופטת חוזה) , לדחות בקשת המערער לדחות את הדיון שיקבע, מאחר ובכוונתו לבקש עיכוב ההליכים.

ביום 14.12.08 החליט כב' השופט יציב לזמן את הצדדים להקראה ליום 16.6.09 שעה 09:00, מועד אליו זומן המערער, הוא לא התייצב המערער והתברר כי הוא הגיש בקשה לעיכוב הליכים – ראו דברי התובע בפני כב' השופט יציב.

משהמערער לא התייצב לדיון הקבוע בפני כב' השופט יציב, הורשע בהעדרו – ראו הכרעת הדין מיום 16.6.09.

ראוי להזכיר כאן כי המערער הגיש ביום 31.5.09 בקשה ראשונה לדחיית הישיבה הקבועה ליום 16.6.09 להקראה בנימוק כי בכוונתו לבקש צירוף תיק זה לתיק אחר המתנהל בפני מותב אחר. בקשה זו נדחתה.

ביום 4.6.09 הגיש המערער בקשה חדשה ושניה לדחיית הישיבה הקבועה ליום 16.6.09 בנימוק כי הוא אינו יכול להתייצב לדיון, בקשה שגם היא נדחתה משום שהמערער לא נתן כל הסבר מדוע הוא אינו יכול להתייצב לדיון.

ביום 15.6.09 הוגשה בקשה שלישית לדחיית הדיון הקבוע להקראה ביום 16.6.09 בטענה כי הוא פנה בבקשה לעיכוב הליכים. בקשה זו לא נדונה לפני ישיבת ההוכחות לאור סמיכות הזמנים בין מועד הגשתה למועד הקבוע ומשהמערער לא התייצב לדיון הקבוע הורשע בהעדרו.

לאחר הרשעת המערער בהעדרו, נקבעה ישיבה לטיעון לעונש ליום 29.10.09, אליה זומן המערער והתייצב.

בדיון טען המערער בעל פה שהוא לא נהג בשכרות אלא סרב לתת דגימת נשיפה בינשוף ושב וביקש דחיה למשך 30 יום כי בכוונתו לפנות לעו"ד "כדי שיגן על חפותו", לדבריו בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 29.10.09. באותה נשימה הוסיף המערער וטען כי מצבו הכלכלי קשה, אינו עובד והוא מתפרנס מקצבת דמי אבטלה. עד טען שמצבו הכלכלי קשה מאוד עד למידה שאין לו כסף לנסוע לבית המשפט בנתניה. בימ"ש קמא דחה את בקשת המערער ושמע את טענות הצדדים לעונש.

ב"כ המשיבה הגיש הרשעותיו הקודמות של המערער וביקש להטיל את עונש הפסילה המינימאלית בניכוי חודש פסילה מנהלית, פסילה על תנאי וקנס לשיקול דעת בית המשפט.

המערער פנה לבית המשפט שוב בטרוניה שבקשותיו לדחיית הדיון נדחו, כשהוא והוסיף טענה חדשה לאי התייצבותו שלפיה הוא לא התייצב לדיון כי אחותו הפילה והוא הסיע אותה לבדיקות. המשיך וטען עוד כי הוא רווק מתגורר אצל אחותו, לאחרונה השתלב בעבודה כעובד ניקיון במפעל ובשלב זה אין לו כסף לעו"ד.

בימ"ש קמא גזר על המערער את העונשים הבאים:

פסילה בפועל של 24 חודשים בניכוי הפסילה המנהלית, 4 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, 4 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים וקנס בסך 1000 ₪, הכל כמפורט בגזר הדין.

על פסק דין זה מופנה הערעור שבפני.

בדיון שקיימתי בערעור התייצב המערער עם בא כוחו עו"ד שקד שטען בשמו והעלה טענות חדשות האחת שסירובו להיבדק על ידי הינשוף מקורה באי הבנת מהות הבדיקה וחששו ממנה כי הוא סבר שזו בדיקה חודרנית ולכן הציע לערוך לו בדיקת דם.