אמסלם נ' בריכת בית לברון ואח'

פסק דין

זוהי תובענה שעניינה פיצוי בגין נזקים גופניים אשר נגרמו לבנו של התובע עת בילה בבריכתה של נתבעת 1.

לטענת התובע, עת שהה בנו בבריכתה של נתבעת 1, החליק בנו באיזור שפת הבריכה כתוצאה מהצטברות מים שם ונחבל בראשו ובידו. עקב החבלה בנו של התובע איבד את הכרתו וסבל מסחרחורות למשך תקופה של מספר שבועות לאחר מכן. לדברי התובע, החבלה לבנו נגרמה עקב רשלנות הנתבעות, משלא נקטו באמצעים הנדרשים למניעת הצטברות המים על שפת הבריכה.

לטענת הנתבעות, החבלה אירעה עת בנו של התובע קפץ ראש למים רדודים במקום אסור ומשולט. משכך, טוענות הנתבעות כי האחריות לקרות החבלה מונחת על שכמי בנו של התובע, עת החליט לקפוץ אל הבריכה במקום ובאופן האסורים ע"פ הוראות הבטיחות של המקום.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שבתיק מצאתי כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו. כאמור, המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב נסיבות אירוע הנפילה. לעניין זה לא מצא התובע לנכון להעיד את בנו הנפגע, אלא בחר להעיד שני עדי ראייה לאירוע. עדים אלה מסרו שתי גרסאות דומות – עד התביעה מר אורן אמסלם (אחיו של הנפגע) העיד כי הנפילה ארעה עת הנפגע החל ללכת סביב הבריכה במעגל במטרה להגיע לצד הנגדי, ואילו עד התביעה מר שגיא רבא העיד כי הנפילה ארעה עת הנפגע החל ללכת לכיוון משפחתו והחליק תוך כדי ההליכה. יצוין כי שני העדים שללו את האפשרות כי הנפילה ארעה עקב קפיצת הראש של הנפגע אל הבריכה, וכי העדים מציינים כי הנפילה לא הייתה אל תוך הבריכה. שתי גרסאות אלה אינן עולות בקנה אחד עם גרסת התובע בכתב התביעה, לפיה הנפילה ארעה עת בני ביקש להיכנס אל הבריכה, ואף אינן עולות בקנה אחד עם טופס ההודעה על תאונה אותו ערך התובע כ-3 חודשים לאחר האירוע, לפיו הנפילה ארעה עת בנו החל ללכת לכיוון המציל ולפתע החליק ונפל אל תוך הבריכה. גרסתו של מר שגיא רבא לפיה הנפגע נחבל בחלק האחורי של ראשו אף נסתרת ע"י התעודה הרפואית מטעם "ביקור רופא" אשר צורפה לתובענה, לפיה החבלה אצל הנפגע היא בחלקו העליון של הראש. העובדה כי התובע לא השכיל להעיד את בנו ואף הציג מספר גרסאות לקרות האירוע שאינן מתיישבות זו עם זו עומדת לחובתו וחותרת תחת סבירות טענותיו, וההלכות בעניין הימנעות צד מלהביא עד רלוונטי לעדות בבית המשפט ידועות הן.

מנגד, שני עדי ההגנה אשר נכחו בבריכה בסמוך לאירוע (מנהל הבריכה מר רועי נפדוב והחובש מר אדיר ולוטלקר) העידו כי הנפגע פנה אל כל אחד מהם בנפרד וסיפר כי הנפילה ארעה עת ניסה לקפוץ ראש לבריכה. הדבר אף עולה מהודעה על תאונה אשר נערכה ע"י מר רועי נפדוב מיום האירוע, ומטופס הטיפול אשר נערך באותו מועד.

זאת ועוד, התובע לא הוכיח כדבעי את טענתו בדבר הימצאות המים על שפת הבריכה במקום בו לטענתו החליק בנו ולא צירף כל חוות דעת להוכחת טענותיו. כמו כן, התובע לא סתר את טענת הנתבעת כי הריצוף בבריכה הינו ריצוף מיוחד המונע החלקה, וכי היו 4 מצילים בבריכה בעת האירוע. סביבת הבריכה הינה מעצם טבעה מקום רטוב, שבו קיימת סכנת החלקה כדבר שבשגרה, ומשלא הצליח התובע לסתור את טענת הנתבעות כי נקטו בכל האמצעים הסבירים למניעת מפגעי החלקה לא אוכל לקבוע כי הנתבעות התרשלו כלפי בנו.

בשולי הדברים יצוין כי אף את נזקיו לא הצליח התובע להוכיח כנדרש, עת לא פירט נזקיו בכתב התביעה ולא תמך נזקים אלה בכל אסמכתא שהיא.

סיכומו של עניין:

נוכח העובדה כי התובע לא הצליח להוכיח בפניי את נסיבות האירוע נושא התובענה שכן לא השכיל להעיד את בנו הנפגע, לא צירף כל חוות דעת להוכחת טענותיו ונזקיו ובכלל זה חוות דעת רפואית, ואף לא סתר את טענות הנתבעות בנוגע לנקיטת אמצעי זהירות סבירים על-ידן למניעת סכנת החלקה – אין בידי לקבל התובענה.

על יסוד המקובץ לעיל הנני מורה על דחיית התובענה, ולפנים משורת הדין ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"א, 13 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.