אמנון נ' עירית מגדל העמק ואח'

פסק דין

מבוא

עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף שעל פי הנטען נגרם לתובע באירוע נפילה ברחוב מיום 20.1.2008.

תמצית טענות הצדדים

התובע יליד יום 4.10.1969. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 20.1.2008, עת צעד התובע ברחוב הזית מול "מאפיית השחר", נתקלה רגלו בבור שהיה מצוי ברחוב כתוצאה ממפגע בכביש. כתוצאה מכך נפל התובע ארצה ונגרמו לו נזקים. התובע טוען, כי הבור היה מוצף אותה עת במים ועל כן לא הבחין בו.

כתוצאה מהנפילה, נפגע התובע בברך ימין ובהמשך אובחן כסובל מנפיחות וכאבים עזים בברך ימין. לטענת התובע, ביום 11.9.2008 עבר ניתוח ארתרוסקופיה של ברך ימין ונמצא קרע של המניסקוס המידאלי והוא עבר כריתה חלקית של המניסקוס הפנימי.

התביעה הוגשה כנגד עיריית מגדל העמק (להלן:"העירייה") כמי שאחראית לתחזוקת השטחים שבפיקוחה ונגד חברת הביטוח איילון אשר ביטחה את העירייה במועדים הרלוונטיים בגין נזקים לצדדים שלישיים.

לטענת התובע, האחריות לנזקיו רובצת על הנתבעות בין היתר בכך שלא נקטו באמצעים סבירים לאיתור מפגעים, לא דאגו לביטחון התושבים ולא סיפקו להם דרכי גישה בטוחות ונוחות ללא מפגעים, התעלמו מקיומו של מפגע במקום הפתוח לציבור ולא פעלו להסרתו, לא דאגו לתאורה ברחוב, לא הזהירו את הולכי הרגל מפני קיומו של מפגע ולא דאגו לתקינות הכבישים והרחובות. בנוסף, טוען התובע להפרת חובות חקוקות. התובע אף טוען, כי בנסיבות העניין, הוא אינו יודע ואף אינו יכול לדעת מה היו הנסיבות שהביאו לפגיעתו וכי הנזק נגרם על ידי מקום או נכס שלעירייה שליטה מלאה עליהם ועל כן התאונה מתיישבת יותר עם המסקנה, כי העירייה לא נקטה בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה. התובע טוען, כי בנסיבות העניין יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו" ועל כן על הנתבעות הנטל להראות שלא הייתה בנסיבות המקרה התרשלות מצידן שיחובו בגינה.

התובע טוען, כי בעקבות התאונה הוא אינו יכול לחזור לאותה רמת תפקוד כפי שהייתה לו טרם התאונה והוא מתקשה בביצוע פעולות קיום בסיסיות. בנוסף, טוען התובע, כי נזקק לעזרת הזולת וכי אף יזדקק לה בעתיד. התובע מבקש לפצותו בגין הפסד שכר לעבר, אובדן כושר השתכרות לעתיד, הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכאב וסבל.

הנתבעות מכחישות את התביעה נגדן וכופרות בנסיבות התאונה הנטענות. בנוסף טוענות, כי גם אם יוכח האירוע הרי שהוא התרחש בשל רשלנותו הבלעדית של התובע. הנתבעות מכחישות את הנזקים הנטענים וטוענות, כי אין קשר בינם לבין התאונה הנטענת.

ראיות הצדדים

התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת מטעמו ולפיה נותרה לו נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה בשיעור 10% בשל נזק מניסקלי של המניסקוס הפנימי של ברך ימין. הנתבעות הגישו חוות דעת מטעמן ולפיה לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה. לאור הפערים בין חוות הדעת, מינה בית המשפט מומחה מטעמו את פרופ' סודרי שקבע, כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בברך ימין ובנוסף קבע נכויות זמניות.

מטעם התובע, הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע עצמו ושל עד ראיה מר אברהם בן שושן (להלן:"בן שושן"). בנוסף, צירף מסמכים בכתב. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. מטעם הנתבעות העיד חוקר מר אריה אמיתי שבאמצעותו הוגשו קלטת ותמליל. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

לאחר שקילה ובחינה של עדויות הצדדים והמסמכים שהוגשו מצאתי, כי דין התביעה להידחות לאחר שהתובע לא עמד בנטל להוכיח, כי אכן נפל ברחוב ואת מיקום נפילתו על מנת לקבוע את אחריות הנתבעות וכן לאחר שלא הוכחה בנסיבות העניין אחריות הנתבעות וזאת מהנימוקים שיפורטו.

כאמור, התובע טוען, כי ביום 20.01.2008 נתקלה רגלו בבור שהיה מצוי ברחוב כתוצאה ממפגע בכביש ועל כן נפל ונגרם לו נזק. התובע צירף תמונות של המפגע שלטענתו הביא לנפילתו. אקדים ואציין, כי על פי התמונות עולה, כי מדובר במפגע המצוי בשולי הכביש, ומהתמונות עולה שבאזור הזה חנו רכבים. אין המדובר במפגע הממוקם על מדרכה המשמשת להולכי רגל, אלא כאמור במפגע בכביש. בנוסף, גם לא מדובר במפגע הממוקם בסמוך למעבר חציה שם אמורים לחצות הולכי רגל.

לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו לפני, אני קובעת, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח, כי נפל במקום הנטען על ידו בכתב התביעה ואשר בגינו טוען לרשלנות הנתבעות. התובע והעד מטעמו מסרו גרסאות שונות הן לגבי מקום נפילת התובע והן לגבי פרטים רלוונטיים אחרים. התובע ובן שושן עומתו עם הסתירות השונות ולא עלה בידיהם ליתן הסבר מניח את הדעת לכך. מצאתי כפי שיפורט, כי מדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורשה של גרסה ולא סתירות זניחות שניתן להסבירן לאור חלוף הזמן מאז אירוע התאונה.

בכתב התביעה, טוען התובע, כי נפל מול מאפיית "מור השחר", אז נתקלה רגלו בבור שהיה מצוי ברחוב. בתצהיר תשובות לשאלון (נ/1) בתשובה מס' 45 ציין התובע, כי נפל מול דוכן של מפעל הפיס והמוכר בדוכן מר אבי בן שושן ראה את התאונה וניגש לעזור לו. בחקירתו העיד התובע, כי האמור בסעיף 45 לתצהיר תשובות לשאלון שלו אינו נכון מאחר וליד הדוכן אין בור (עמ' 13 ש' 26-27). בן שושן העיד, כי המרחק בין דוכן הפיס למאפייה הוא 30 מטר וזה לא באותו צד (עמ' 16 ש' 17-20).

ברי, כי למקום הנפילה המדויק של התובע יש משמעות לבחינת אחריותן של הנתבעות. אם אכן נפל התובע מול המאפייה כנטען על ידו בכתב התביעה, לא ניתן כל הסבר מדוע בתצהיר תשובות לשאלון עליו חתום התובע, מסר, כי נפל מול דוכן הפיס. מצאתי סתירה זו כסתירה מהותית. יתרה מזאת, כפי שאף יפורט בהמשך בניגוד לנטען בתצהיר תשובות לשאלון, על פי כל גרסה שמסר בן שושן, הוא לא ראה את אירוע הנפילה.

התובע העיד, כי לאחר שנפל ישב בתוך הבור אולי דקה ואז חבר שלו בן שושן, ראה אותו שרוע על הכביש ושאל אותו מה קרה והוא אמר לו שנפל בבור ואז בן שושן עזר לו לקום (עמ' 13 ש' 6-8). בן שושן העיד לפני, כי הלך למאפייה ולאחר שיצא ממנה ראה את התובע יושב על הרצפה. הוא שאל אותו לפשר הישיבה והתובע אמר לו שנפל, הוא עזר לו לקום ואז נפרדו דרכיהם (עמ' 16 ש' 25-32).