אמון נ' סבית

פסק דין

1.המבקש הגיש ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, כב' הרשם מוהנד חלאילה, מיום 18.3.14, שעניינה צו חיוב בתשלומים. כב' הרשם קיבל את בקשתו של החייב / המבקש לפני, להורות על צו תשלומים זמני לתשלום חובו משיב / הזוכה. בהתאם להחלטת כב' הרשם חלאילה הרי שעל המבקש לשלם תחילה סך של 5,000 ₪ ולאחר מכן תשלום חודשי קבוע בסך של 1,500 ₪, על מנת לפרוע את חובו.

2.ראשית שי לקבוע כי למבקש לא קמה זכות ערעור אלא זכות להגיש בקשת רשות ערעור, ראה הוראות סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967. לפיכך הנני רואה בערעור כאילו היה בקשת רשות ערעור.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת כב' הרשם חלאילה ובכל אשר צורף לבקשה הנני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה ומורה על דחייתה בהתאם להוראות תקנה 119(ז) לתקנות ההוצאה לפעול, התש"ם -1979.

4.כב' רשם ההוצאה לפעול קיבל למעשה את כל טענות המבקש באשר לרמת חייב. יחד עם זאת מצא לנכון לחייבו בסכומים אלו המשקפים איזון ראוי בין עצם חובו לרמת חייב. ברי הוא כי הדבר יקשה על המבקש אך אין להתעלם מכך כי חב הוא כספים לאחר. באשר לתשלום הראשוני על סך של 5,000 ₪ אין הלתעלם מכך כי המבקש על פי קביעת כב' רשם ההוצל"פ, אשר המבקש לא טען כנגדה, לא שילם אף לא את התשלום בסך של 300 ₪ לחודש אותו הוא עצמו הציע. עוד יש לציין כי המבקש ציין דרכים שונות בהן הצליח לגייס את הערבות לבית המשפט העליון והלוואה בריבית נמוכה מן הבנק לצורך סגירת יתרת חובה ועוד. במצב דברים זה ניתן להשית עליו תשלום ראשוני בסך של 5,000 ₪ ותשלום חודשי בסך של 1,500 ₪ כאיזון ראוי בין רמת חייב לזכותו של הנושה.

5.לפיכך, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

6.נוכח העובדה כי אל נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ד, 23 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: