אמון(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

כב' השופט בנימין ארבל:

1.         ועדת השחרורים אשר דנה בבקשתו של העותר לשחרור מוקדם על תנאי, קבעה כי עותר זה אינו ראוי לאמונה של הועדה, שכן הוא קיבל בעבר מספר הזדמנויות ושוחרר שחרור מוקדם על ידי ועדות קודמות עם תוכנית שיקום של רש"א, אך הדבר לא מנע ממנו לשוב לסורו. מאסרו הנוכחי של העותר, למשך 46 חודשי  מאסר, הוטל עליו בשל עבירות הנוגעות לסחר בנשק במספר פעמים. ממאסרו הקודם, שהיה השלישי במניין עונשי המאסר שריצה, הוא שוחרר שחרור מוקדם על תנאי, אך חזר וביצע את העבירות זמן קצר מאוד לאחר תום תקופת התנאי.

2.         בעתירתו טוען העותר, כי הוא החל בתוכנית שיקומית בין כתלי הכלא, כאשר התנהגותו בין כתלי הכלא היתה ללא כל דופי. בנסיבות אלה החלטת הועדה אינה הגיונית ואינה סבירה, ויש בה כדי לפגוע "בזכויותיו המעוגנות בחוק ובפסיקה, ופוגעת בסיכויי שיקומו".  לטעמו, לא פעלה הועדה כרשות סבירה, לא שקלה את השיקולים הרלוונטים ולא ערכה ביניהם את האיזונים ההולמים.

3.         לא מצאנו כל שגגה שהיא בהחלטתה של הועדה. החלטת הועדה סבירה ומתבקשת בנסיבות העניין. העותר ריצה, משך חייו הקצרים, כבר 4 עונשי מאסר. משניים מהם שוחרר שחרור מוקדם על תנאי, אולם הוכיח כי תוכניות שיקום, אין בהן כדי לאיין את מסוכנותו. יש לציין כי אף במקרה הראשון, הופקע שחרורו על תנאי לאחר שהוא הפר את תנאי השחרור. כאמור, לאחר ששוחרר ממאסרו השלישי, אף הפעם שחרור מוקדם על תנאי, הוא חזר לבצע את העבירות נשוא מאסרו הנוכחי, זמן קצר לאחר תום תקופת התנאי.

            בנסיבות אלה, שעה שהעותר הוכיח עצמו כמי שלא ניתן ליתן בו אמון, וכי הינו עבריין סדרתי, אשר גם תוכניות שיקום אינן מועילות בעניינו, הרי אך סביר היה כי ועדת השחרורים לא תיתן בו אמונה ותקבע כי הינו מסוכן לציבור.

4.         נוכח האמור, אנו מורים על דחיית העתירה.

ניתן היום, ז' טבת תשע"א, 14 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

א' אברהם, שופט, ס. נשיא

[אב"ד]

ב' ארבל, שופט

ש' אטרש, שופא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: